זהר

רלב) ותאמרן איש מצרי הצילנו. רבי חייא אמר, הא אוקמוה חברייא, דנצנצא בהו רוח קודשא, ואמרו, ולא ידעו מה אמרו. לבר נש, דהוה יתיב במדברא, והוו יומין דלא אכל בשרא. יומא חד אתא דובא לנטלא חד אימרא, ערק אימרא, ודובא אבתריה, עד דמטו לגבי ההוא בר נש למדברא, חמא אימרא, ואתקיף ביה ושחטיה ואכל בשרא.

פירוש הסולם

רלב) ותאמרנה איש מצרי הצילנו: ר' חייא אמר, הרי בארוהו החברים שנצנץ בהן רוח הקדש, במה שאמרו איש מצרי הצילנו, ואמרו ולא ידעו מה שאמרו. משל לאדם שהיה יושב במדבר, ועברו ימים שלא אכל בשר. יום אחד בא דוב לחטוף כבש אחד, וברח הכבש והדוב רדף אחריו, עד שהגיעו לאותו האדם שבמדבר. ראה את הכבש, והחזיק בו ושהטו, ואכל בשר. נמצא שהזאב גרם שאותו אדם יאכל בשר. אף כאן, המצרי שנהרג על ידי משה גרם שמשה יברח ויבא למדין אל הבאר, וע"כ אמרו איש מצרי הצילנו, ברוח הקודש. דהיינו המצרי שמשה הרגו.