זהר

רלא) א״ל, אוירא דג״ע, נשיבו דרוח קודשא אינון, ומתלבשן ביה צדיקייא, כגוונא דהוו בהאי עלמא. ולבתר, רוח קודשא שראת, על רישא דכל חד וחד. ואתעטר ואתעבידא ליה עטרא. וכך הוה למרדכי, דכתיב בלבוש מלכות, דיוקנא דההוא עלמא. ולבתר ועטרת זהב גדולה, דא עטרת, דשריאת על רישיהון דצדיקייא בההוא עלמא. כד קבילו ישראל אורייתא, כגוונא דא הוה להון. עד דחבו, דכתיב בהו, ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב. אתפשטו מההוא לבושא.

פירוש הסולם

רלא) א״ל אוירא דגן עדן וכו׳: אמר לו, האויר של גן עדן, הוא נשיבת רוח הקדש, ומתלבשים בו הצדיקים, כעין שהיו בעולם הזה. ואח״כ, רוח הקודש שורה על ראש כל אחד ואחד, ונתעטר בו, ונעשה לו עטרה. ​וכך היה למרדכי, שכ׳ ​בלבוש מלכות, שפירושו בצורה של עולם ההוא, ואח״כ, ועטרת זהב גדולה, זו היא העטרה השורה על ראש הצדיקים בעולם ההוא. כשקבלו ישראל את התורה, היה להם ג״כ כעין זה. דהיינו לבוש של עולם ההוא, עד שחטאו, שכתוב בהם, ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב. דהיינו שנתפשטו מלבוש ההוא.