זהר

רלא) ואי תימא, אי הכי שכחא הוא דבר נש, כד נפיק לארחא, יתיר מן ביתיה, בגין זווגא עלאה דאזדווגת בהדיה. תא חזי, בזמנא דבר נש הוא בביתיה, עקרא דביתא דביתהו, בגין דשכינתא לא אתעדי מן ביתא, בגין דביתהו, כמה דתנינן, דכתיב ויביאה יצחק האהלה שרה אמו, דשרגא אתדלקת, מ"ט, בגין דשכינתא אתת לביתא.

פירוש הסולם

רלא) ואי תימא, אי הכי שבחא הוא דבר נש כד נפיק לארחא, יתיר מן ביתיה, בגין זווגא עלאה דאזדווגת בהדיה: ואם תאמר, ששבחו של האדם היוצא לדרך, חשוב יותר מכשהוא בביתו, משום זווג העליון המזדוג עמו, בהיותו בדרך.
ת"ח, בזמנא דבר נש הוא בביתיה, עקרא דביתא דביתהו, בגין דשכינתא לא אתעדי מן ביתא בגין דביתהו, בוא וראה, בעת שאדם הוא בביתו, עיקר הבית הוא אשתו, משום שהשכינה אינה מסתלקת מביתו בזכות אשתו. כמה דתנינן, דכתיב ויביאה יצחק האהלה שרה אמו, דשרגא אתדלקת, מ"ט בגין דשכינתא אתת לביתא, כמו שלמדנו, שכתוב​ ויביאה יצחק האהלה שרה אמו, שחזר ונדלק, הנר, כמו שהיה בזמן שרה אמו, משום שהשכינה באה לבית, בזכות רבקה. הרי שהשכינה שורה בבית בזכות אשתו.