זהר

רכ) ואלין אנון דמתגיירין מאומין דעלמא, בגינייהו נפלת ה' זעירא דאברהם, באלף חמישאה. דהוא ה', דאיהו חרב ויבש, חרב בבית ראשון, ויבש בבית שני.

פירוש הסולם

רכ) ואלין אנון דמתגיירין מאומין דעלמא בגינייהו נפלת ה' זעירא דאברהם באלף חמישאה דהוא ה' ואלו שנתגיירו מאומות העולם, נופלת בסבתם ה' קטנה דאברהם באלף החמשי שהוא ה'. דאיהו חרב ויבש, חרב בבית ראשון ויבש בבית שני שהאלף החמשי הוא חרב ויבש, כלומר, שאז נאמר, ​ונהר יחרב ויבש. חרב, היינו חורבן בית ראשון, ויבש, היינו חורבן בית שני.
פירוש, מלכות הממותקת במדת הרחמים, שהיא בינה, מכונית ה' זעירא. ושורשה ה"ס מלכות דא"ק, דהיינו הע"ס שמטבור ולמטה דא"ק, שהם בחינת מלכות דא"ק, שע"ס הללו היו מתפשטות עד נקודה דעוה"ז, ואח"כ בכדי להתמתק במדת הרחמים, עלתה המלכות דמלכות, דהיינו נקודה דעוה"ז המסיימת, אל מקום בינה דמלכות הזאת, וסיימה שם את פרצוף המלכות דא"ק, ולא נשאר בה אלא ב' הספירות כתר וחכמה וחצי בינה, והופרס פרסה מתחתיהם, ופרסא זו סיימה את האצילות. (כמ"ש בפתיחה לחכמת הקבלה אות ס"ז) הרי שהמלכות דא"ק, מסבת התמתקותה בבינה, נתמעטו ע"ס שלה לב' ספירות וחצי, היינו שנעשתה לה' זעירא. ומסבה זו מכונה המלכות הממותקת בבינה, בכל מקום שהיא, בשם ה' זעירא. והיינו ה' זעירא דאברהם שבהזהר שלפנינו, שה"ס הה' שהוסיף לו הקב"ה על שמו אברם.
וזהו כל ההפרש בין נשמות ישראל לאומות העולם, כי נשמות ישראל באות מה' זעירא זאת, כמ"ש לעיל, דנשמתייהו תליין מהאי אתר דאתמר ביה ברוך כבוד ה' ממקומו, ע"ש. אבל אומות העולם נמשכות ממלכות דמדת הדין שלא נתמתקה במדת הרחמים. וזה אמרו ואלין אנון דמתגיירין מאומין דעלמא בגינייהו נפלת ה' זעירא דאברהם כי הגרים שמקורם מהמלכות דמדת הדין, נמצאים מפילים את המלכות ממקום בינה, דהיינו ה' זעירא דאברהם, כי מעוררים מדת הדין שבה, שמסבה זו נחרבו ב' המקדשים, וז"ש ​קשים גרים לישראל כספחת.