זהר

רכ) ותאנא, מיומא דאתברי עלמא, קיימי קמיה דקב״ה, ואתעכבו עד דמטה זמנא לאחתא לון בארעא, ואלין שליטו לעילא ותתא, הה״ד חי יי׳ אשר עמדתי לפניו, אשר אני עומד לא כתיב, אלא אשר עמדתי. לבתר אהדר לאתריה, וסליק לאדריה, ואינון אחרנין לא סלקין עד דימותון. בגין דלא קיימו קודם לכן כאינון אחרנין. ובגין כך אליהו אתעביד שליחא, מלאכא לעילא, ואלין דמתדבקן יתיר למלכא.

פירוש הסולם

רכ) ותאנא מיומא דאתברי וכו׳: ולמדנו, מיום שנברא העולם, עומדות נשמות הצדיקים הגדולים, לפני הקב״ה, ומתעכבות לפניו, והקב״ה מסתכל בהן כנ״ל, עד שמגיע הזמן להורידן בארץ, דהיינו שיתלבשו בגוף. והן שולטות למעלה ולמטה. ז״ש חי ה׳ אשר עמדתי לפניו, אשר אני עומד לא כתוב, אלא אשר עמדתי. והיינו מטרם שירד לעולם הזה. אח״כ חזר למקומו לשמים, ועלה לחדרו. ונשמות אחרות אינן עולות למקומן עד שימותו. משום שלא עמדו מקודם לכן, לפני הקב״ה באותה המעלה כמו האחרים, דהיינו חנוך ואליהו, שזכו לעלות למקומם בעודם בחיים. ומשום זה נעשה אליהו שליח ומלאך למעלה. וכן חנוך. ואלו הם שנתדבקו ביותר בהמלך. דהיינו יותר ממלאך.