זהר

רכ) פקודא לחלוץ את יבמתו, הא אתמר, הואיל ולית רעותא דהאי, או דהאי, ולא אתתקנן בחביבו, אית לחלוץ. ואי תימא, באתר דשריין חיים, אית סנדל, בשפירו דתיקונא דרגלין. דכתיב, מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב וגו'. בגין דדא איהו אתר דשריין ביה חיים.

פירוש מעלות הסולם

רכ) פקודא לחלוץ את וכו׳: מצוה לחלוץ את יבמתו, הרי למדנו, הואיל ואין רצונו של זה היבם וזו היבמה, ולא מתתקנים באהבה, יש לחלוץ. ויש לומר הטעם של חליצה, כי במקום השורים שם חיים, יש סנדל, בהיופי של רגלים מתוקנות, שכתוב מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב וגו'. משום שזה הוא המקום ששורה בו חיים.