זהר

רכט) דתניא, כד אתגלייא עתיקא דעתיקין, רעוא דרעוין, כלהו בוציני דאתקרון בשמא דא, נהירין. ורחמי אשתכחו בכלא. ובשעתא דלא אתגלי טמירא דטמירין, ולא אתנהרן אלין בוציני. מתערין דינין, ואתעביד דינא. מאן גרים להאי דינא. רעוא דרעוין דלא אתגלי, ובג״כ מהפכין חייביא רחמי לדינא. ומה דאמר הכא, מאת יי׳ מן השמים. בזעיר אפין אתמר. ומשמע דכתיב מן השמים, אש ומים. רחמי ודינא. לאפקא מאן דלית ביה דינא כלל.

פירוש הסולם

רכט) דתניא כד אתגליא וכו׳: כי למדנו, כשמתגלה עתיק דעתיקין, רעוא דרעוין, כל הנרות הנקראות בשם הזה של עתיק, מאירים, ורחמים נמצאים בכל. ובשעה שאינו מתגלה הנסתר שבנסתרים ואלו הנרות, דהיינו הספירות שלו, אינם מאירים, דינים מתעוררים ונעשה דין. מי גרם את הדין הזה. הוא רעוא דרעוין שלא נגלה. ומשום זה מהפכים הרשעים הרחמים לדין, כי מפאת חטאם לא נגלה עתיק יומין על ז״א, ואז ז״א שנקרא הויה, פועל דינים. ומה שאמר כאן, והויה המטיר על סדום וגו׳ מאת הויה מן השמים. נאמר בז״א, וזה משמע משכתוב מן השמים שהוא ז״א הנקרא שמים, כי שמים הוא אותיות אש ומים, שמורים על רחמים ודין. להוציא מי שאין בו דין כלל שאינו מהפך לדין.