זהר

רכח) ומכלהו לית דאכלי נהמא, בר אלין דהכא בתבל. דהא לעילא מכל אלין תבל, דכתיב והוא ישפט תבל בצדק. כגוונא דכל אלין ארעאן, אית בהאי תבל. וכל אלין שמהן אית בהון אוף הכי, בגין דאיהו שביעאה. אית הכא אוף הכי כגוונא דההוא דוכתא דלתתא, וכל אלין בדיורין דבני נשא, משניין אלין מאלין, דכתיב מה רבו מעשיך ה'. ע"כ .

פירוש הסולם

רכח) ומכלהו לית דאכלי וכו': ומכולם אין מי שיאכל לחם חוץ אלו שבכאן בתבל. כי למעלה מכל הארצות הוא תבל. שכתוב, והוא ישפוט תבל בצדק. כעין כל אלו ארצות שלמטה מתבל, יש בתבל. וכל השמות האלו שלהם יש ג"כ בהם כשהם נכללים בתבל, משום שהוא השביעי, ע"כ כולל כל הששה שמתחתיו. ויש כאן ג"כ כעין אלו המקומות שיש בארצות שלמטה. וכל אלו המדורים של בני אדם, משונים אלו מאלו. שכתוב, מה רבו מעשיך ה'. (ע"כ סתרי אותיות).
ביאור המאמר. כבר נתבאר שז"ס תחתונות חג"ת נהי"מ, שהם ז"א ומלכות אינם ראוים לקבל אור העליון, משום צמצום הא' והמסך שנתתקן בכלי מלכות שלא תקבל אור העליון. שז"ס בתחילה ברא הקב"ה את העולם במדת הדין, ראה שאין העולם יכול להתקיים שיתף עמו מדת הרחמים, דהיינו שהעלה את המלכות לבינה, שהיא מדת הרחמים, ואז נעשו ז"ס תחתונות ראויות לקבל האור (ועי' זהר ב"א ד"ה כבר) והנה תקון זה דשיתוף המלכות בבינה הספיק עד לנקודה דעוה"ז, אבל נקודה דעוה"ז שהיא מלכות דמלכות החיצונה, הנה גם היא מתחלקת לע"ס, והיא לא יכלה לקבל הארת השיתוף דמדת הרחמים אלא עד בינה שבה, דהיינו בינה דמלכות. אבל ז"ס תחתונות דעוה"ז, כבר נגלתה בהם מלכות דמדת הדין. ואינם יכולים לקבל אור העליון כראוי. ובז"ס תחתונות יש ג"כ ב' בחינות, שהם ז"א ומלכות, כי המלכות אין בה משיתוף הבינה ולא כלום, אבל ז"א, שהוא חג"ת נה"י, יש בו רק התכללות דמלכות דמדת הדין, כי בז"א עצמו לא היה הצמצום. וכיון שכן, יש בו אור ויש בו חשך וכולן הם דינין חוץ מספירת החסד שבו. שהוא קרוב לתקון כמו שיתבאר. ואנחנו שוכנים על הארץ העליונה מכולן, שהיא בינה דמלכות המקבלת הארת השיתוף דבינה ומלכות זה בזה, וע"כ ראויה לקבל אורות מתוקנים.
וז"ש (באות רט"ז) סדורא דעלמא וכו' שבע ארצות אינון דא לעילא מן דא. שהם בינה וז"א ומלכות. ואינון, ארץ, היא יסוד ומלכות. אדמה, היא הוד. ארקא, נצח. גיא, ת"ת. נשיה, גבורה. ציה, חסד. לעילא מכלהו תבל, שהיא בינה. והיא הארץ שאנו יושבים עליה. כי רק היא מתוקנת להיות ראויה לקבל אור התקון, ולא שש ארצות שמתחתיה, ואפילו ספירות דז"א חג"ת נ"ה אינן מתוקנות, ואצ"ל מלבות האחרונה, שהיא כולה מדת הדין. ונודע שאדה"ר בחטא עצה"ד, קלקל השיתוף דמלכות בבינה, ונתגלתה מדת הדין שבמלכות. שה"ס מנעולא, שממנה נמשכת המיתה. ולפיכך גורש מג"ע עד הארץ התחתונה, ששם שולטת המלכות דמדת הדין.
וז"ש (באות רי"ז) כד נפק אדם וכו' אתרמי לההוא דאקרי ארץ, כי החטא קלקל הארת השתוף דבינה שבנשמתו, שנגלה שהוא כולו ממלכות דמדת הדין, ואז ירד לארץ התחתונה, שהיא הבחינה שבעדו, דהיינו מלכות דמדת הדין. דאיהו אתר חשוך דלית תמן נהירו כלום ולא משמש כלום. משום שהמלכות דמדת הדין אינה ראויה לקבל אור, ואינה ראויה לשום תקון. וממלכות זו נמשכת המיתה, והיא נקראת להט החרב המתהפכת. וז"ש דחיל דחילו סגי ולהט החרב המתהפכת הוה מלהטא וכו'. ואחר שעשה תשובה, קבל תקון א', להעלים ממנו המלכות דמדת הדין, שלא תוכל להמיתו. וז"ש (באות רי"ח) והרהר בתשובה ארים ליה קב"ה וכו' לההוא אתר דאקרי אדמה, שהוא בחינת הוד, השייכת לז"א דמלכות, אשר שם אינה ניכרת כל כך המלכות דמדת הדין. וכבר ראויה לקבל אור מועט. וז"ש, בהאי אית נהירו דנהיר ודיוקנין דכוכביא ומזלי, שכבר יש שם אור מועט, כדוגמת אור הכוכבים והמזלות. ושם היה אדם הראשון עד שנולד שת, וכל אותם התולדות שהוליד אדם הראשון מהתחברות ברוחות נקבות (כמ"ש בראשית ב' אות שמ"ו) נשארו שם. ושם הוליד את קין והבל. וז"ש (באות רי"ט) ותמן ציורין דבני נשא וכו'. כי הם נשארו שם, ולא עלו עם אדה"ר לתבל אחר שנולד שת. ואינון עציבין תדיר ולית בהו חדוה, משום שלא יצאו מנוקבא מתוקנת, רק מרוחות. ולפיכך, ואלין משטטי ונפקי לעלמא דא ומתהפכין לסטרא בישא, דהיינו שנעשו למזיקים לבני עולם הזה, כי בהתחברותם לבני אדם שבעוה"ז גורמים לגלות בהם את המלכות דמדת הדין. וחטין לית תמן ולא חד משבע זיני תבואה. כי אין ז' מינים אלא ממלכות הממותקת בבינה, וכיון שאין המיתוק הזה שולט בהם, אלא שנכללים ממלכות דמדת הדין, ע"כ אין שם ז' מינים. בהאי אתר אתיילדו קין והבל. ושמה הקריבו קרבנותיהם ושמה הרג קין להבל, ע"כ נזכר בכתובים אלו רק השם אדמה, כמו ויבא קין מפרי האדמה וגו'. וכן, וקול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה. וכן בכל ההמשך.
וז"ש (באות ר"כ) כיון דחטא קין אחית ליה הקב"ה לההוא אתר דאקרי ארץ וכו' והייתי נע ונד בארץ. כי ע"כ לא נזכר רק השם אדמה, וכאן נזכר ארץ. אלא שהורידו הקב"ה מחמת החטא, כמו שתוריד שם את אדה"ר טרם שעשה תשובה. והרהר בתשובה, וסליק ליה הקב"ה לארקא, ואוליד בנין, שהוא מדרגה אחת למעלה מאדמה. הוא מטעם, כי להיותו מעורב בזוהמא של הנחש (כנ"ל אות רי"ד) לא היה יכול להחזיק מעמד באדמה מחמת ריבוי הדינין אשר שם. שזסו"ה שנאמר לו בהיותו באדמה, אם תיטיב שאת, דהיינו שיעלה למעלה מאדמה, ואם לא תיטיב לפתח חטאת רובץ, דהיינו שיפול לארץ התחתונה, ששם להט החרב המתהפכת. וע"כ כיון שעשה תשובה העלהו למעלה מאדמה. דהיינו לארקא שאינו עב כמו אדמה. וז"ש, (באות רכ"א) ובארקא אית נהירו דנהיר מגו שמשא. כי באדמה, שהיא הוד, ובחינת שמאל, לא היה אלא אור כוכבים ומזלות, שהם ממשלת הלילה, אבל בארקא שהוא נצח ובחינת ימין, כבר יש שם אור השמש, שהוא ממשלת היום, וחסדים. ולית תמן חטין ולא מאינון ז' זיני תבואה. כי אין הארות ז' מינים נמשכות אלא ממלכות הממותקת במדת הרחמים בכל תקוניה. וז"ש (באות רכ"ב) כל אינון וכו' מתולדות קין, ואינון בתרין רישין. כי יש שם בארקא אור וחשך, וב' ממונים עליהם, וע"כ יש לאנשים אשר שם ב' ראשים א' מן הממונה על האור וא' מן הממונה על החשך, (כמ"ש לעיל בהקדמת ספר הזהר אות קנ"ד בהסולם, בארוכה ע"ש) מנהון גברין, היינו הנמצאים תחת הממונה הדכר. ומנהון זעירין, דהיינו הנמצאים תחת הממונה הנוקבא (כמ"ש שם) לית להו דעתא שלים כשאר בני נשא כי אין זווג בחו"ב שלהם ע"י הדעת כמו שיש לחו"ב דפרצופי קדושה. זכאין אינון לזמנין, ולזמנין אהדרן לסטרא בישא. שהוא מחמת ב' השליטות שיש שם.
וז"ש (באות רכ"ג) אדם הוה באדמה עד דאוליד שת, כי אז החזיר לז"א ומלכות בסוד הזווג השלם דצלם ודמות, בסו"ה ויולד בדמותו כצלמו. ואז ומתמן סליק לעילא ארבע דרגין מקין, דהיינו ד' מדרגות למעלה מארקא ששם היה קין, שהם גיא נשיה ציה ותבל, וסליק להאי אתר דאקרי תבל, שהוא בינה דמלכות, ששם מגיעים התקונים של מלכות הממותקת בבינה, כנ"ל, כיון דסליק, סליק לאתר בי מקדשא. כי תבל בפני עצמה מתחלקת ג"כ לע"ס ומקום המקדש ה"ס בינה דע"ס שבתבל. ותבל דא עלאה על כלהו דרגין, ואע"פ שיש עוד כתר וחכמה, שהם למעלה מבינה שהיא תבל. אמנם אין כלים בכתר וחכמה, וכלי העליון מכולם הוא בינה דמלכות הנקראת תבל. דאקרי באינון שמהן דהוה דיוריה כהו, שתבל נקראת באלו השמות של הארצות התחתונות שהיה אדם שוכן בהם, ארץ אדמה הכי אקרי, כי תבל נקראת ג"כ ארץ אדמה, שבהם היה דר אדם מקודם לכן. כמ"ש להלן (באות רכ"ח).
וז"ש (באות רכ"ד) דליג אדם תלת דוכתי, שע"י תשובתו השלמה בעת שהוליד שת, דילג על ג' מקומות גיא נשיה ציה, שהם חג"ת דמלכות, שלא נגע בהם, ובא לתבל העליונה. גיא, איהו אתר בדוכתא סגי, שהוא מקום גדול, משום שגיא, הוא תפארת דמלכות, והתפארת הוא הכלי היותר גדול בז"ס תחתונות, להיותו כולל את כולם. כהאי פותיא וארכא דגיהנם, כי יש ב' מיני דינים ועונשים בגיהנם, א) הם דינין דדכורא, הנמשכים משמאל הנפרד מימין. וה"ס גיהנם של שלג. ב) הם דינים דנוקבא, הנמשכים מצמצום ומסך, וה"ס גיהנם של אש. ודינים דדכורא מכונים אורך, להיותם נמשכים משליטת השמאל ששם החכמה, הנקראת אורך. ודינים דנוקבא מכונים רוחב, להיותם נמשכים ממסכים שנעשה עליהם הזווג להמשכת חסדים, ואורות חסדים מכונים רוחב. ואומר, שגיא כולל ב' מיני דינים דגיהנם, דינים דנוקבא, ודינים דדכורא. וז"ש כהאי פותיא וארכא דגיהנם.
וז"ש בגיא ונשיה וציה, אתבדרו אינון דבנו מגדלא ואולידו תמן, באלו ג' ארצות, שהן חג"ת, נפוצו בוני המגדל, והולידו שם. על דארגיזו למלכא עלאה קדישא. שרצו להמשין הג"ר דשמאל (כמ"ש באורך בזהר בראשית ב' אות של"ח ע"ש) לפיכך הורידם הקב"ה לג' ארצות גיא נשיה וציה, כלומר שנדונו בג' מיני דינים שנמצאים בג' ארצות האלו. וז"ס שאמרו חז"ל (סנהדרין קט.) ששליש המגדל נשרף באש, ושליש המגדל נבלע בארץ, ושליש נשאר קיים. כי נפלו עם המגדל ממקום תבל, שהוא בינה, למקום חג"ת, ונחלק על פיהם לג' שלישים, שהשליש מצד החסד, שהוא ציה, נשאר קיים, והשליש מצד הגבורה, שהוא נשיה, נבלע בארץ, כמ"ש לפנינו, והשליש שמצד הת"ת, שהוא גיא, נשרף, כי שם אש הגיהנם. כנ"ל. וז"ש, בגין דא קריב לנורא דדליק, שמשום שנפלו עד הארץ שנקרא גיא, ששם הגיהנם, ע"כ נקרב המגדל לאש דולק אשר שם, ונשרף.
ומפרש דבריו, ואומר אית בני נשא בכל יקירו, בעותרא ועפרות זהב ואבנין יקירין. וזהו ב ציה, שהוא חסד, והוא קרוב לתקון, ע"כ לא יחסר בו רק הפגם מאור החסד, שהוא יבש ממים שהוא חסד, וגם פגם זה מתקנים שמה ע"י עליתם לתבל, כמ"ש מאן דעאל תמן והוא מהכא מתבל, דהיינו על דרך בוני המגדל, שהיו מתבל, וירדו ל ציה שהוא חסד, בחמידו דההוא עותרא יהבין ליה, הוא מקבל שם כל החמודות של העושר אשר שם בציה. ונחית לזמנין לדוכתא דאקרי נשיה, שבהיותו שם בציה יש לפעמים שיורד למקום שנקרא נשיה, שהוא גבורה, שמשם נעשה שוכח, שעי"ז אובד כל היקר והעושר שקבל בציה, ואח"כ ונחית להאי גיא, שיורד למקום שנקרא גיא שהוא ת"ת ששם אש הגיהנם, דלא ידע אתר דהוא מתמן, כי מחמת השכחה שקבל בנשיה, אינו יודע המקום שהוא שייך שמה. ואינו יכול לעלות למקומו לתבל. ועל דרך זה היה הדין והעונש של דור הפלגה שבתחלת הבנין, היו בחסד, והיה להם שמה כל יקר. אבל אח"ז נשמטו ובאו לגשיה, שהוא גבורה, ששם יש דין של שכחה, שכל הבא לשם שוכח מה שעבר עליו ומה שעשה. ושם שכחו לשונם, עד שלא הבין איש את שפת רעהו. ולבסוף באו למקום השריפה שהוא ג"ר. ולפיכך נחלק על פיהם המגדל, לג' שלישים כנ"ל, שאותו השליש שהיתה עליו השראת החסד נשאר קיים, והשליש שהיה בהשראת הגבורה, נבלע בקרקע ולא נודע מקומו, שהוא מכה השכחה הנוהג בנשיה. והשליש שהיתה עליו השראת הת"ת ששם האש של גיהנם נשרף.
וז"ש (באות רכ"ה) גיא, דא הוא באמצעות דעילא ותתא, כי גיא הוא ת"ת, שהוא באמצע ז"ס תחתונות, כי נחלק על החזה, ומחזה ולמעלה הם תבל ציה ונשיה, והחזה בעצמו ה"ס גיא, שכולל כל הת"ת. ומחזה ולמטה הם נהי"מ שהם ארקא אדמה וארץ. כנ"ל.
וז"ש (באות רכ"ו) בנשיה, אית בני נשא קטועין זעירין, שהם בני ו"ק וקטועי רגלים שהם נה"י. כי החסר נה"י דכלים חסר ג"ר דאורות. וע"כ הם קטנים. ולית להון חוטמין. כי החוטם הוא תקון קו האמצעי המכריע בין ב' עינים שהם ימין ושמאל דהארת החכמה, (כמ"ש באדרא זוטא אות קמ"ז. ע"ש) וכיון שכאן חסרה הארת התקון של קו האמצעי ע"כ אין להם חוטם. בר תרין נוקבין דנפקי בהו רוחא, אלא שיש להם הדינים דקו האמצעי הנקראים ב' נקבים, שהרוח יוצא דרך שם. וכל מה מה דעבדי מיד משתכחי, כמ"ש לעיל.
וז"ש (באות רכ"ז) ציה, הוא אתר כשמיה ביבשותא בכלא, שאור החסד הנקרא מים חסר שם בחסד הזה, וע"כ הוא נקרא יבשה. אבל שאר האורות נמצאים בשפע, להיותו קרוב לתבל, וקרוב לתקון. וז"ש, תמן בני נשא שפירן בחיזו. שהם יפי מראה, כי אפילו פגם היבשה יודעים לתקן. וז"ש ומגו דההדא ציה, ומתוך שהוא בחוסר חסדים. כד ידעי אתר דמקורא דמיין נבעין עאלין תמן, ונמצאים מתקנים הכל בשלימות. וע"כ הם יפי מראה. ולזמנין דסלקין מגו מיין להאי תבל, שעולים לתבל ומקבלים כל החסדים החסרים להם. ואינון בני מהימנותא יתיר וכו', כי האמונה שולטת במקום הזה יותר מבבל המקומות שבעולם הזה. ובינייהו דיורין טבן ועותרא סגי כי חוץ מפגם היבשה נמצאים שם הרבה אורות יקרים כנ"ל.
וכבר נתבאר שאין ז' מינים אלא ממלכות הממותקת ומתוקנת כראוי. וז"ש, (באות רכ"ח) ומכלהו לית דאכלי נהמא בר אלין דהכא בתבל, להיותה ממותקת ומתוקנת כראוי. דהא לעילא מכל אלין תבל, כי היא העליונה, שהיא בינה דמלכות. והיא כוללת כל שש הארצות שמתחתיה. וז"ש, כגוונא וכו' וכל אלין שמהן אית בהון אוף הכי בגין דאיהו שביעאה, וע"כ כוללת כולן.