זהר

רכח) והיאך מהפכי, והא כתיב אני יי׳ לא שניתי. אלא בכל זמנא דעתיק דעתיקי, רישא חוורא, רעוא דרעוין, אתגליין, רחמין רברבין אשתכחו בכלא. ובשעתא דלא אתגלייא, כל דינין דזעיר אפין זמינין, וכביכול רחמי, עביד דינא, ההוא עתיקא דכלא.

פירוש הסולם

רכח) והאיך מהפכי והא וכו׳: שואל, ואיך מהפכים מדת הדין למדת הרחמים, והרי כתוב, אני הויה לא שניתי. ומשיב, אלא בכל זמן שעתיק דעתיקין, ראש הלבן שה״ס כתר דא״א, רעוא דרעוין, שה״ס מצח דא״א, מתגלים, נמצאים רחמים גדולים בכל. ובשעה שאינם מתגלים, כל הדינים דז״א מוכנים, וכביכול, ז״א, שהוא רחמים העתיק מכל עושה אותו דין.