זהר

רכח) ההיא זמנא, ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי, מפקודין דעשה, דאתיהיבו מאהבה. ולא מפקודין דלא תעשה, דהוא אקריב ליה ממנא דעשו, לקטרגא בהון לישראל. דבגינייהו אתמר ואת עשו שנאתי. ודא איהו דרג״א תרי טעמי.

פירוש מעלות הסולם

רכח) בההוא זמנא ועשה וגו': בעת ההיא, שהתורה ומצות מאירות באהבה ויראה, כתוב ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי, ממצות עשה שניתנו מאהבה, היינו אור דחסדים, ולא ממצות לא תעשה, שזה מקריב לפניו הממונה של עשו, שהוא סמא״ל, לקטרג בהם על ישראל, שבשבילם כתוב, ואת עשו שנאתי וזה הוא מדרגה של שני טעמים, היינו חכמה וחסדים, ובזה פירש מלת מטעמים.
ביאור הדברים: סוד רמ״ח מצוות עשה, הם ממשיכים חסדים מכוסים, מפני שהם באים מחג״ת דז״א, שהם חסדים מכוסים. ונחלקות לפי ג׳ הקוים שבז״א, אשר ב׳ הספירות חסד וגבורה, שה״ס ב׳ קוים ימין ושמאל, הנמשכים לו מבינה, הן מאתיים, כי ספירות בינה הן בסוד מאות, וספירת תפארת שה״ס הקו האמצעי, שהוא בחי׳ ז״א עצמו המתקן ב׳ הקוים דבינה, נבחן לארבעים ושמונה, כי יש בו י״ב צרופי שמות הוי״ה, וכל צירוף יש בו ד׳ אותיות, והם עולים מ״ח. ומכאן יצא המספר רמ״ח, מאתים מחסד וגבורה, ומ״ח מתפארת. ונקראים ג״כ רמ״ח אברי הגוף, כי ז״א נקרא גוף, שעיקרו הוא ג׳ ספירות חג״ת, שבהם רמ״ח בחינות. וזהו שכתוב בכל מקום ו״ה עם זכרי רמ״ח, כי החסדים הנמשכים ממעלה למטה מחמת שנכללים בחכמה, ולכן הם מאירים כטבע החכמה, ה״ס ו״ה דהיינו ו״ק, משום שעיקרם הוא חסדים, ומצוה להמשיכם, והוא שורש כל רמ״ח מצות עשה, וזהו הרמז זכרי עם ו״ה בגימטריא רמ״ח.
וסוד שס"ה מצות לא תעשה, הן שס״ה תקונים להעלים ג״ר דחכמה דשמאל, המאירים ממעלה למטה, ולהמשיך הארת החכמה בדרך עליה ממטה למעלה, שהוא ו״ק דחכמה, בסוד זה שמי לעלם. י״ה עם שמי שס״ה, כי בחינת חכמה ה״ס י״ה וצריכים להעלימה, וע״כ כתוב לעלם בלי ו', כי כל המקטריגים וכל הדינים אין להם אחיזה רק בחכמה דשמאל, ולכן סוד שס״ה לא תעשה הן בשמור, שה״ס מלכות, או מחזה ולמטה דז״א, ששם מקום הארת חכמה ממעלה למטה, כי גם מחזה ולמטה דז״א נבחן לבחינת המלכות, כי הם מתלבשים במלכות. ולכן הם במספר שס"ה, כי שלש ספירות וחצי, שהן חצי תפארת ונה״י, הם מחזה ולמטה שכל אחת מהן בסוד מאה, הן ש״נ בחינות, ולהיותן תקון החכמה, שה״ס ג״ר שהן י״ה ע״כ נתוסף עליהן עוד ט״ו שהם מספר י״ה וביחד הם שס״ה בחינות. אמנם כל הכח של שס״ה התקונים הללו להעלים החכמה שלא תאיר ממעלה למטה כטבעה ודרכה להאיר ממעלה למטה, ולהמשיכה בדרך עליה בלבד רק ממטה למעלה כטבעם של אור החסדים, בא מחג״ת דז״א ששם הקו האמצעי הפועל כל אלה, וכן החסדים המרובים.
ובזה מתבאר שמ״ש בכל מקום ששס״ה הוא בג״ר, ורמ״ח הוא בו"ק, בסו״ה שמי עם י״ה הם שס״ה. זכרי עם ו״ה הם רמ״ח. הכונה היא כי שס״ה לאוין הם תקוני החכמה שה״ס ג״ר, וע״כ הם בסוד י״ה. ורמ״ח מ״ע הם תקוני החסדים, שהם ז״א וע״כ הם ו״ה. אמנם מקום הארתם הוא בהיפוך, שרמ״ח שהם חסדים מכוסים מאירים בחג״ת שהם בחי׳ ז״א, וג״ר דגוף. ושס״ה לאוין שהם תקוני החכמה, אינם מאירים אלא בתנה״י דז״א ובמלכות, שהם ו״ק דגוף.
וזה אומרו בההיא זמנא שהשם שלם, ומאירים ד׳ אותיותיו כאחד, בחכמה וחסדים, שהחסדים מאירים בהארת ג״ר דחכמה מלמעלה למטה כטבע החכמה. והחכמה הבאה מקו השמאל מאירה בו״ק דחכמה מלובשת בחסדים המעלימים ג״ר דחכמה ומאירה כטבע החסדים, ממטה למעלה בו״ק דחכמה בלבד, אז אומר הקב״ה לישראל, ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי מפקודין דעשה, דאתיהיבו מאהבה, שהם חסדים מכוסים מחכמה, הבאים מחג״ת דז״א, שלכן הן מתחלקות לרמ״ח. ולא מפקודין דלא תעשה שה״ס ג״ר דחכמה דשמאל, שהם בסוד פחד יצחק, מחמת שמאירים בדינים כדי שלא יתאחזו החצונים בג״ר דהארת חכמה, דהוא אקריב ליה ממנא דעשו שכל יניקתו מהארת הג״ר שבקו שמאל, לקטרגא בהון לישראל וכו׳. הנאחזים בקו האמצעי הממעט את הקו השמאל להכלל בימין ולהאיר בו"ק דחכמה בלבד ממטה למעלה כטבע החסדים, ודא איהו דרגא תרי טעמי, שה״ס ב׳ תבשילים חכמה וחסדים, כי כל כחם של שס״ה התקונים להעלים החכמה, ולהמשיכה בדרך עליה, בא ע״י הקו האמצעי שנקרא ישראל. שאז החסדים שבימין כלולים מהארת חכמה שבשמאל. והארת חכמה שבשמאל כלולה מן החסדים שבימין, וכולם מאירים בשלימות.