זהר

רכו) ואסיר למקרי בספרא דאורייתא, בר חד בלחודוי, וכלא צייתין ושתקין, בגין דישמעון מלין מפומיה, כאילו קבילו לה ההיא שעתא מטורא דסיני. ומאן דקרי באורייתא, להוי חד קאים עליה, ושתיק. דלא ישתמע בר דבור חד בלחודוי, לא תרין דבורין, לשון קדש חד, וחד הוא, ולא תרין דבורין, ואי תרין משתכחין בס"ת, גריעותא דרזא דמהימנותא איהו וגריעותא דיקרא דאורייתא אשתכח בס"ת, ובעי חד קלא. מתרגם חד. ורזא דא קליפה ומוחא.

פירוש הסולם

רכו) ואסיר למקרי בספרא וכו': ואסור לקרות בספר התורה, רק אחד לבד, וכולם מקשיבים ושותקים, כדי שישמעו דבריו מפיו, כאלו קבלו אותה עתה מהר סיני. ומי שקורא בתורה, יהיה אחד עומד עליו דהיינו העולה לתורה, ושותק, שלא ישמע רק דבור אחד בלבד ולא שני דיבורים. (כנ"ל אות קמ"א) לשון קדש צריך להיות קורא אחד, והוא אחד ולא שני דיבורים, ואם נמצאים שנים בספר תורה, הוא גרעון סוד האמונה, וגרעון כבוד התורה נמצא בספר תורה. שצריכים רק קול אחד. וכן צריך להיות מתרגם אחד. וזה סוד, קליפה ומוח. כי המתרגם הוא בחינת קליפה, והקורא בלשון הקדש הוא מוח. ואין מוח בלי קליפה.