זהר

רכו) תא חזי, כד מטא עבדא לחרן ואשכח לה לרבקה לעת ערב, הוה עידן צלותא דמנחה. בההיא שעתא, דמטא יצחק לצלאה צלותא דמנחה, בההיא שעתא מטא עבדא לגבה דרבקה. ובההיא שעתא, דמטא יצחק, לצלותא דמנחה כמלקדמין, מטאת רבקה לגביה. לאשתכחא כלא באתריה דאצטריך, כדקא יאות, וכלא מטא ברזא דחכמתא, ועל דא, אתא ההוא עבדא, לבאר המים, רזא דכתיב מעין גנים באר מים חיים ונוזלים מן לבנון. ואוקימנא, וכלא רזא איהו.

פירוש הסולם

רכו) ת"ח כד מטא עבדא וכו': בוא וראה, כשהגיע העבד לחרן, ומצא את רבקה לעת ערב, היה אז זמן תפלת המנחה, באותה שעה, שבא יצחק להתפלל תפלת המנחה באותה שעה הגיע העבד אל רבקה. וכן באותה שעה ששוב הגיע יצחק לתפלת המנחה כמקודם לכן, הגיעה רבקה אליו. דהיינו כמ"ש, ​ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב וגו'. והיה זה כדי שימצא הכל במקום הצריך לו, כראוי להיות, שהכל נמשך בסוד החכמה. וע"כ בא העבד לבאר המים, שהסו"ה ​מעין גנים וגו' ובארנוה, והכל הוא סוד, פירוש, כי יצחק הוא סוד קו שמאל דז"א, שאין תיקונו מתחיל אלא לעת ערב בזמן תפלת המנחה כמ"ש לפנינו ולפיכך הן מציאת רבקה והן ביאת רבקה אליו, היה באותו הזמן שמתחיל שליטתו, לעת תפלת המנחה. וגם מטעם זה בא אז העבד אל באר המים, שה"ס הנוקבא בעת שמאירה מקו שמאל דז"א.