זהר

רכו) ויברא אלהים את התנינים הגדולים. תרין, אלין ערלה ופריעה, גזירו דערלה, ופריעה לבתר. ואינון דכר ונוקבא. ואת כל נפש החיה הרומשת, דא רשימו דאת קיימא קדישא, דאיהי נפש חיה קדישא, כדקאמרן. אשר שרצו המים, מיין עלאין, דאתמשכו לגבה דאת רשימו דא.

פירוש הסולם

רכו) ויברא אלקים את וגו': ויברא אלקים את התנינים הגדולים. תנינים הם שנים, ואלו הם ערלה ופריעה, דהיינו כריתת הערלה, ואחר כך פריעה. והם זכר ונקבה. ואת כל נפש חיה הרומשת. זה הוא הרושם של אות ברית קדש, שהוא נפש חיה קדושה, כמו שאמרנו. אשר שרצו המים, היינו מים העליונים, שנמשכו אליו, לאות רושם הזה.
פירוש. התנינים הם לויתן ובת זוגו, וכנגדם הם ערלה ופריעה, שהם נחש בריח ונחש עקלתון, זכר ונקבה, כי ערלה היא נחש בריח, זכר, שצריכין להעבירו ולהשליכו לעפר. ופריעה היא תיקון להעביר את רעת נחש העקלתון, שהיא הנקבה.
והנה הכתוב, ואת כל החיה הרומשת, רומז על הרשימו דאות ברית קודש, כי ע"י הפריעה שחוצים את עור הפריעה לכאן ולכאן על היסוד, מתגלה הרשימו די' שהיא בחינת סיומא דעלמא עלאה הנקרא חיה, (כנ"ל אות י"ז, ועי' לעיל אות רכ"ד). וע"כ נקרא רשימו דנפש חיה קדישא, שעליו אומר הכתוב ואת כל נפש החיה הרומשת.
וז"ש, מיין עלאין דאתמשכו לגבה דאת רשימו דא, היינו המיין דוכרין דעלמא עלאה, או"א עלאין הנקראים חיה, שהם נמשכים רק על רשימו די' (כנ"ל באות י"ז) נפקת ה' ואעלת י' ע"ש.