זהר

רכו) בנשי"ה אית בני נשא קטועין זעירין, ולית להון חוטמין, בר תרין נוקבין, דנפקא בהו רוחא. וכל מה דעבדי, מיד משתכחי. וע"ד איקרי נשיה. וזרעי ונטעי אילנין, ולית תמן חטים, ולא משבע זיני.

פירוש הסולם

רכו) בנשיה, אית בני וכו': בנשיה, יש בני אדם מקוצצים וקטנים, ואין להם חוטמים, רק ב' נקבים, שהרוח יוצא בהם. וכל מה שעושים שוכחים תיכף. וע"כ נקרא נשיה, שהוא לשון שכחה, כמו, נשני אלקים את כל עמלי וגו'. וזורעים, ונוטעים אילנות, ואין שם חטים, ולא מז' מינים.