זהר

רכו) אבל כד נפקו מבבל, אסתאבו לתמן וסאיבו מקדשא, בג״כ חויא שליט בהו, ולא אשתכח שלטנותא לישראל בההוא זמנא, בגין דסאיבו מקדשא בנשים נכריות. מכאן מאן דמסאב גרמיה לתתא, מסאב לעילא. ומאן דקדיש גרמיה לתתא, מקדש לעילא. וע"ד ראויין הוו דיתעביד להו ניסא בההוא שעתא דנפקו מבבל כשעתא דנפקו ממצרים, אלא דגרים חובה.

פירוש מעלות הסולם

רכו) אבל כד נפקו מבבל וכו׳: אבל כשיצאו מבבל נטמאו שם וטמאו את המקדש, לפיכך שלט בהם הנחש, ולא נמצאת ממשלה לישראל בעת ההיא. משום שטמאו את המקדש בנשים נכריות. מכאן משמע מי שמטמא את עצמו מלמטה, טמא הוא מלמעלה. ומי שמקדש עצמו מלמטה מקדשים אותו מלמעלה. ומשום זה ראוים היו שיעשו להם נסים באותה שעה שיצאו כבשעה שיצאו ממצרים רק אותו החטא של נשים נכריות גרם.