זהר

רכו) וגדפוי דשכינתא אינון כסוי דם חיה ועוף, דמכסי עלייהו ברחימו, וכד מכסי עלייהו ברחימו דאהבה, מי טופנא לא שלטא עלייהו. מים רבים דמי טופנא, לא יוכלו לכבות את האהבה דישראל באבוהון דבשמיא.

פירוש מעלות הסולם

רכו) וגדפוי דשכינתא אינון וכו׳: וכנפי השכינה לכסות פניה שלא יאירו בחכמה רק בחסדים, ​הם המצוה של כסוי דם חיה ועוף, שמכסה עליהם באהבה, שהוא אור החסדים, וכשמכסה עליהם ברחמי האהבה, מי המבול לא שולט עליהם להזיקם, וזה שכתוב מים רבים של מי המבול, לא יוכלו לכבות את האהבה של ישראל לאביהם שבשמים.
פירוש: ד׳ יסודות דומם צומח חי מדבר הגשמיים, נמשכים מדצח״מ הרוחניים שבעולמות העליונים, והם ד׳ מדרגות שבמוחין, זו למעלה מזו, אשר המוחין דו״ק שהם נפש רוח, נקראים דומם צומח. ומוחין דג״ר נקראים חי שהם כוללים בהמה חיה ועוף, שהם ג׳ בחינות מוחין המשונות זו מזו שאדם ממשיך. ונודע שבעת המשכת המוחין יש להחזיר תכף את הג״ר דג״ר לשורשם, ​שזה סוד שחיטת הבעל חי המפריש הג״ר מן הו"ק, ואור החיים נסתלק ממנו עם שפיכת דמו כי הדם הוא הנפש, ונהנים מן הבשר הנשאר אחר השחיטה שהוא ו״ק דג״ר המקובל. ונשאר ביד האדם. משא״כ בסט״א שהם אוכלים אבר מן החי דהיינו שרוצים להמשיך ולקבל גם את אור החיים שבבעל חי שה״ס הג״ר דג״ר.
ונודע שב׳ כחות פועלים במסך של הקו האמצעי, כדי למעט קומת ג״ר דחכמה שבקו השמאל, שנקראים מנעולא ומפתחא (עיין בפתיחה לפירוש הסולם אות ל״ח) שמתחלה כדי למעט את ג״ר דקו השמאל צריכים לפעול במסך דמנעולא שהוא מלכות דמדת הדין שבכל מקום שהוא מתגלה פורח משם האור העליון, וה״ס כסוי הדם של חיה ועוף בעפר, בסו"ה עפר אתה ואל עפר תשוב שה״ס המנעולא, ואחר כך מתוך שרוצים להשאיר את ו״ק דחכמה מעלימים המסך דמנעולא, ופועל עם המסך דמפתחא שהוא מלכות המשותפת בבינה, ובכחה נשאר הארת ו״ק דחכמה.
וזה אומרו וגדפוי דשכינתא, היינו המלכות הנקראת שכינה, כנודע שז״א נקרא שוכן ומלכות נקראת שכינה. ומפרש איך היא מכסה ומעלימה על הפנים שלה שהיא תמיד חפצה בחכמה וכאן עומדת פנים בפנים עם ז״א עם המוחין דאו"א עלאין בסוד שם מ״ב ברישא (כנ״ל באות הקודם) החפצים בחסדים ודוחים חכמה, ואומר וגדפוי דשכינתא אינון כסוי דם חיה ועוף שכנפי המלכות ה״ס המצוה של כסוי הדם, כי בכנפים יש ב׳ בחינות: א׳ שמכסים על אורות החכמה וממעיטים אותם ע״י הדינים שבהם. ב׳ שע״י מתתקנים הארות של המדרגות שיאירו בחכמה וחסדים יחד בתקון ג׳ הקוים. (ז"ח יתרו אות תס"ג) ובשחיטת חיה ועוף שה״ס המשכת ג״ר דמוחין כתוב בתורה (ויקרא י״ז) ואיש איש מבני ישראל ומן הגר הגר בתוכם אשר יצוד ציד חיה או עוף אשר יאכל ושפך את דמו וכסהו בעפר. היינו שמחזיר תכף את הג״ר דג״ר לשרשם, ע״י השחיטה והכסוי הדם בעפר שה״ס הפעולה הראשונה שבכח המסך שבקו האמצעי למעט את הג״ר שבקו השמאל, בסוד המנעולא שנקרא עפר כנ״ל. דמכסי עלייהו ברחימו וכו׳ היא הפעולה השניה שבמסך לעורר הזווג העליון להמשכת אורות החסדים שהם סוד אהבה. אז מי טופנא שה״ס המלאך המות שהוא המחבל שאזיל בגו טופנא (זהר נח אות פ׳) לא שלטא עלייהו וכו׳.