רכה) ולפי שהשלשה עלאין הם אותיות יה"ו של ההוי'ה דבתר כתפוי דא"א, ואין שם כ"כ הארה גדולה, לכן אין בהם כדי להאיר זולתי בשנים תחתונים ולא בשלשה כמספרם. נשארו עתה ה' אחרונה שבהוי'ה עליונה דא"א, וה' תתאה שבהוי'ה תתאה דבתר כתפוי דא"א, ואלו הם מאירים כאן בז"א במדת ונקה.
רכה) יה"ו דהוי'ה דבתר כתפוי דא"א ואין שם כל כך הארה גדולה, לכן אין בהם כח להאיר זולתי בשנים תחתונים ולא בשלשה כמספרם. כלומר, אע"פ שיש כאן ג' הארות י' דהוי'ה תתאה, עם ו"ה דהוי'ה אמצעית, אינם אלא לב' תיקונים דתי"ד דז"א, שהם ונושא עון, ופשע. והוא מטעם כיון שהוא מקבל בחינת רוח שלו מן ו"ה דחג"ת, שהוא בתר כתפוי דא"א. כי מבחי' רוח אין לז"א מעצם אצילותו אלא ו"ק בלבד. וע"כ אינו יכול אז לקבל מבחינת ג"ר דהוי'ה דחג"ת, שהם אפים ורב חסד, שהם י"ה וראש. אלא מו"ה, שהם ו"ק דלבתר כתפוי, שהם ואמת, ונוצר חסד. נמצא כי אין שם אלא הארה קטנה, שהיא נפש רוח מנרנח"י דרוח, וע"כ אינו מאיר לו רק בב' תיקונים בלבד. אמנם מהוי'ה ראשונה המאירה לו בעיבור, הוא נוטל כל ה' בחינות נרנח"י דנפש כנ"ל, וע"כ מאירים לו בג' תיקונים, כנ"ל. ואין לשאול, הלא הרוח גבוה מבחינת נפש, וא"כ היה לו לקבל בחינת רוח מהוי'ה קדמאה, ובחינת נפש מהוי'ה האמצעית. כי נודע שמבחינת הכלים נבחן תמיד שהעליונים נגדלים מתחילה. ולכן תחילה נוטל בחינת נפש בג"ר דכלים, וע"כ נתלה הארת העיבור בהוי'ה קדמאה דדיקנא, ששם בחינת חב"ד דדיקנא. אמנם מבחינת הארה אין זה אלא הארת נה"י, אבל הארה זו יש לו בשלמות עם הג"ר, ע"כ נוטל משם כל היה"ו. ובחינת רוח נבחן תמיד בהוי'ה האמצעית, הן מאורות והן מכלים, כנודע. ומבחינה זו אין לו בקביעות אלא ו"ק דרוח, וע"כ אינו נוטל משם אלא ו"ה בלבד ולא י"ה שהם הג"ר.
נשארו עתה ה' אחרונה דהוי'ה עליונה דא"א וה' תתאה שבהוי'ה תתאה דבתר כתפוי דא"א ואלו הם מאירים כאן בא"א במדת ונקה. כבר נתבאר שהרב מדבר כאן בו"ק דז"א שיש לו בקביעות, שהם באים מעיבור א' דז"א ויניקה דב' שנים, כנודע. שאז אין לו רק נרנח"י דנפש וו"ק דרוח. ומבחינת הכלים אין לו אלא חב"ד חג"ת וחסר נה"י, שהוא מטעם שעדיין הה"ת שלו בעינים, וחסר אח"פ. ונבחן אור הרוח בכלי דגלגלתא, שמבחינת תיקון קוים נקראים חב"ד. ואור הנפש בכלים דעינים, שבג' הקוים נקראים חג"ת עד החזה. ונמצא שבחזה זו שהיא בחינת עינים, כלולים שמה ב' ההין יחדיו, שהם ה' דבחינת מלכות דחב"ד, וה' דבחינת מלכות דחג"ת. אשר אח"כ כשהוא משיג הכלים דאח"פ, יורדת ה' דחג"ת לבחינת נה"י חדשים. ואז קונה ג"ר דאורות כנודע. וזה אמרו "ה' אחרונה דהוי'ה עליונה, וה"ת שבהוי'ה תתאה וכו', מאירים במדת ונקה". כי מדת ונקה, היא נקודת החזה, שהיא בחינת מלכות שבו. והיא כלולה עתה בעת שחסר לו אח"פ, מן ב' ההין יחד, כי גם ה"ת שצריכה לשמש בו בנה"י, כלולה עתה שמה עם המלכות דראש. הרי שמלכות דהוי'ה קדמאה, שהיאמבחינת הכלים דחב"ד, העתידים להיות בראש שלו, כלולה עתה בנקודת החזה, שהיא בחינת ה' דו"ה דהוי'ה דחג"ת, דהיינו הה' מן הו"ה דבתר כתפוי דהוי'ה זו, כנ"ל. והם כלולים שמה ביחד.
ואין לשאול איך חושב ה' זו דבתר כתפוי דהוי'ה דחג"ת, לב' תיקונים. כי חשב אותה לתיקון של ופשע, ועתה חושב אותה גם לתיקון ונקה דז"א. והוא, משום ששם בב' התקונים ונושא עון ופשע, נחשבת ה' זו לבחינת קו שמאל, אכן מבחינת מקום הזווג היא נחשבת לקו אמצעי. וע"כ היא משמשת לב' תיקונין, כאן לקו שמאל, וכאן לנקודת החזה, שהיא נקראת ונקה. כי שם מקום הזווג אח"כ, אחר שקונה הנה"י החדשים, שהיא יורדת משם לבחינת עטרת היסוד.