זהר

רכה) ומגו דלזמנין נוקבא אקרי כנישתא, ואתמר עצרת, כד"א כי עצור עצר יי', דנקיט ולא יהיב. הכי הוא ודאי, דהא מגו מהימנו סגיא דילה, דלא אשכחן בה מומא, יהבו לה בלא עכובא כלל. ואיהי כד מטא לגבה, כל מאן דכנישת, עצר ומעצר ומעכבת, דלא נחית ונהיר, אלא כפום טלא, טפין טפין, זעיר זעיר. מ"ט. בגין דלא אשתכח לתתא מהימנותא, אלא כד"א, זעיר שם זעיר שם, זעיר זכותא, וזעיר אנהרותא דטלא, מדה לקבל מדה.

פירוש הסולם

רכה) ומגו דלזמנין נוקבא וכו': ומתוך שלפעמים נקראת הנוקבא, שהיא המלכות, בשם כנסת, ונאמר בה עצרת, שמורה לשון עצירה, כש"א, כי עצור עצר ה', שפירושו, שמקבלת ואינה נותנת. כך הוא ודאי, כי מתוך הנאמנות המרובה שבה, שלא נמצא בה מום, נותנים לה בלא עכוב כלל. והיא, המלכות, כשהשפע מגיע אליה, כל מה שאספה, היא עוצרת ומעצרת ומעכבת שלא ירד ויאיר, אלא כמו טל, טפות טפות, מעט מעט. מהו הטעם. משום שאינה מוצאת למטה אמונה. אלא כש"א, זעיר שם זעיר שם, דהיינו זעיר זכות, וזעיר הארה כמו טל, מדה כנגד מדה.