זהר

רכה) בכל זמנא דישראל הוו זכאין, כרובים הוו דביקן בדביקו אפין באפין. כיון דהוו סרחין, הוו מתהדרן אפייהו דא מן דא. מנא הוו ידעי. הכא אפליגו עמודין דעלמא. אבל בתננא דקורבנא, ובקורבנא ע״ג מדבחא, וכהנא כד בריך ית עמא, באינון תלתא, הוו ידעי רזא, דכרובין מהדרן אנפין דא מן דא, וקב״ה בעי תיובתא דבנוי.

פירוש מעלות הסולם

רכה) ככל זמנא דישראל וכו׳: בכל זמן שישראל היו זכאים, היו הכרובים דבקים בדבקות פנים בפנים כיון שחטאו היו מחזרים פניהם זה מזה. שואל, מאין היו יודעים, הרי לא יכלו לבא לקדש הקדשים לראות את זה. ומשיב, כאן נחלקו עמודי העולם. אבל בעשן הקרבן, ובקרבן שעל המזבח, ובכהן, כשהיה מברך את העם, בשלשה אלו היו יודעים שהכרובים החזירו פניהם זה מזה. והקב״ה רוצה בתשובת בניו.