זהר

רכה) ודא ב״ת מן בראשית, דאיהי כלילא מעשר אמירן, ול״ב, אלקים דעובדא דבראשית. בת כלילא מי׳ אמירן, איהי בת עין אוכמא, דאתמר בה שחורה אני ונאוה. וביה כ נהיר אור, הה״ד ותורה אור. ל״ב אלקים, ביה נהיר מצוה. דאתמר ביה, נר ה׳ נשמת אדם כו'.

פירוש מעלות הסולם

רכה) ודא בת מן וכו׳: ובת זו היא מן בראשית; שה״ס חכמה בסוד אין ראשית אלא חכמה. שהיא כלולה מעשרה מאמרות, ול״ב שמות אלקים שבמעשה בראשית שז״ס בלבת בת לב. ומפרש הבת כלולה מעשרה מאמרות, היא השחור שבעין שנקרא בת עין, כמו שכתוב שמרני כאישון בת עין. שנאמר בה שחורה אני ונאוה, ובו מאיר אור העין, זהו שכתוב ותורה אור. ונר מצוה ה״ס ל״ב אלקים, בו מאיר המצוה, שנאמר בו, נר ה׳ נשמת אדם.
פירוש: נודע שיש ב׳ מצבים במלכות, מצב א׳ הוא בסוד שני המאורות הגדולים, שקומתה שוה לז״א, כי שניהם ז״א ומלכות יונקים משורש אחד שהוא בינה. ז״א מקבל חסדים מקו ימין דבינה. ומלכות מקבלת חכמה מקו שמאל דבינה. אמנם אז היא נבחנת לאור שחור, כי החכמה שבה אינה יכולה להאיר בלי חסדים, ואז נאמר לה לכי ומעטי את עצמך, ובאה למצב ב׳ שנתמעטה להיות מדרגה תחת ז״א, ואז ז״א שולט עליה, ואין לה כלום אלא מה שמקבלת מז״א. ובמצב ב׳ זה היא מאירה בכל השלימות, כי עתה שהאור השחור שלה שהוא חכמה מתחבר עם האור הלבן שבז״א שהוא חסדים, אז נשלמת החכמה ומאירה.
ונמשלה לאור ונר בסו״ה נר מצוה ותורה אור, כי בנר יש שמן, ופתילה, ואור שחור שבנר, ואור הלבן המאיר שהוא מעל הכל, והכלי. שהם סוד ג׳ הקוים: כי השמן הוא קו ימין והאור השחור הוא קו שמאל, והפתילה המחברת שניהם היא הקו האמצעי. והכלי שבה נמצאים ג׳ הקוין הנ״ל השמן והנר והפתילה, ה״ס המלכות המקבלת את ג׳ הקוים, וכל אלו ד׳ ה״ס המרכבה של המלכות, והיא עצמה ה״ס הנקודה הרוכבת עליהם מלמעלה, שהיא נקראת ה׳ ע״ש חמש בחינות הנ״ל. (ז״ח בראשית אות ל״ח ושיר השירים אות שפ״ז עיי״ש בסולם) ונמצא ששם מ״ב שבז״א שה״ס עשרה מאמרות ול״ב אלקים דמעשה בראשית, מאירים במצב הב׳ גם במלכות, וזה אומרו ודא בת מן בראשית דאיהי כלילא מעשר אמירן ול״ב אלקים דעובדא דבראשית. שה״ס שם מ״ב. ומפרש בת כלילא מי׳ אמירן איהי בת עין אוכמא היינו הנקודה העליונה שע״ג המרכבה של המלכות, דאתמר בה שחורה אני מעצמה ונאוה מצד התכללות בז״א וביה נהיר אור שה״ס האור הלבן העליון שהוא אור החסדים מחכמה דימין, שהם עדיפים וחשובים יותר מחכמה שבשמאל, וה״ס מ״ב ברישא, הה״ד ותורה אור. ונר מצוה ה״ס המרכבה של המלכות שבה מתגלה החכמה שהוא ל״ב אלקים ביה נהיר מצוה שה״ס שם ע״ב שבמלכות, המקבלת מחג״ת דז״א ונקראת מלכותא דדוד, דאתמר ביה נר ה׳ נשמת אדם. בסוד המלכות שנקראת פני אדם (זהר בראשית א׳ אות פ״א).
ואין לשאול, כיון שמקבלת מעשר ספירות דחסדים דאו״א עלאין, א״כ יש לקרוא אותם עשר אותיות ולא מ״ב אותיות. הענין הוא, כי יש ל"ב נתיבות החכמה, שה״ס כ״ב אותיות דז״א וע״ס דישסו"ת, שע״י שניהם ביחד מתגלה החכמה, שהוא ע״י עליית ז״א ומכריע בין ימין ושמאל דישסו"ת אז מתגלה החכמה (אדרא זוטא אות פ״ט) וזה נבחן להארת ו״ק דבינה, כי ישסו״ת הם ו״ק דבינה. ויש שם מ״ב אותיות בעת שנתוסף על ל״ב נתיבות החכמה, גם עשר ספירות החסדים מאו״א עלאין, ואז מאירים ג״ר דבינה, ועשר עם ל״ב הם מ״ב. ולפיכך שם מ״ב מאיר בראש ז״א, משום שמקבל אותם מג״ר דבינה שהם סוד ראש. ול״ב נתיבות החכמה מאירים בו״ק דז״א, להיותם מקובלים מישסו״ת שהם ו״ק דבינה, שה״ס גוף ולא ראש. אמנם גם הגוף דז״א שה״ס חג״ת נה״י, נחלק לג״ר וו״ק, שחג״ת שהם מחזה ולמעלה הם ג״ר דגוף, ונה״י שהם מחזה ולמטה הם ו"ק דגוף. ונמצא שמשום זה שנה״י דז״א שה״ס ו״ק, מקבלים הארת חכמה מישסו״ת שהם ו״ק דבינה, והם סוד ל״ב נתיבות החכמה. וחג״ת דז״א מקבלים מעשר ספירות דחסדים שהם או״א עלאין בנוסף על ל"ב דישסו"ת שה״ס שם מ״ב. וטרם שז״א מקבל ל״ב נתיבות החכמה מישסו״ת, נבחנים החסדים שבו לו״ק בלי ראש, ולא יכול לקבל מאו״א עלאין החסדים שלהם מג״ר דבינה שהם עדיפות מחכמה, אלא אם כן מקבל תחלה ל״ב נתיבות החכמה מישסו״ת, וכיון שנשלם בחכמה הוא יכול לעלות עוד ולקבל החסדים דאו"א אמנם בעת שמקבל העשר ספירות דאו״א הן שולטות על ל״ב של ישסו״ת להיותן ג"ר, וע״כ החכמה מתכסה, ונקראים רק על שם או"א עלאין כי בכל מקום שמאיר שם השם מ״ב, החכמה מתכסה בו.