זהר

רכד) וחמש מינין אנון בערב רב, ואנון: נפילים, גבורים, ענקים, רפאים, עמלקים. ובגינייהו נפלת ה' זעירא מאתרהא, בלעם ובלק מסטרא דעמלק הוו, טול עם מן בלעם, לק מן בלק, אשתאר בבל, כי שם בלל ה' שפת כל הארץ.

פירוש הסולם

רכד) וחמש מינין אנון בערב רב, ואנון נפילים וכו', ובגינייהו נפלת ה' זעירא מאתרהא: וה' מינים הם בערב רב, שהם נפילים גבורים ענקים רפאים עמלקים, ובסבתם נפלה ה' זעירא ממקומה, דהיינו מהבינה. פירוש כי זה לעומת זה עשה אלקים וכמו שיש ה' בחינות כח"ב תו"מ בהקדושה, כן יש כנגדן בהקליפות והם ה' מינים הנ"ל שבערב רב, שר"ת שלהם הוא נג"ע ר"ע, או ענ"ג ר"ע כמו שחושב אותם להלן. כי ע"י הרע מתהפך ענ"ג להיות נג"ע, והנגע נעשה ענג. ואלו ה' מינים ערב רב, מעורבים בישראל ומחטיאים אותם, ומשום זה נופלת ה' זעירא ממקומה, דהיינו ממקום מיתוקה בהבינה.
בלעם ובלק מסטרא דעמלק הוו, טול ע"ם מן בלעם, ל"ק מן בלק אשתאר בבל, ​כי שם בלל וגו': בלעם ובלק היו מבחינת עמלק, כי תקח את האותיות ע"ם מן השם בלעם, ואותיות ל"ק מן השם בלק, תשארנה האותיות בב"ל. דהיינו ב"ל מן בלעם, ב' מן בלק. ונמצא אשר ב' הקליפות עמלק ובבל מרומזות בהשמות בלעם ובלק. ומשמיענו בזה, אשר עמלק היא בחינת רישא דקליפות וכתר כמו קליפת בב"ל, שנאמר עליה (דניאל ב) ​ראשה די דהב טב. כי לולא היו שניהם מבחינות שוות, לא היו יכולים להתדבק בחיבור אחד בבלעם ובלק.