זהר

רכד) תא חזי, ויהי הוא טרם כלה לדבר והנה רבקה יוצאת. יוצאת, באה מבעי ליה, מאי יוצאת. דקב"ה אפיק לה, מכל אינון בני מתא, דכלהו חייבין, והיא יוצאת מכללא דלהון. ותרד העינה, כתיב בה"א, רזא איהו, דאערעת תמן בירא דמרים, ובגין כך, כתיב העינה בה"א, וסליקו לה מיא.

פירוש הסולם

רכד) ת"ח ​ויהי הוא וגו' יוצאת: ושואל כתוב, יוצאת, היה צריך לומר באה, כמ"ש ​והנה רחל בתו באה וגו' למה כתוב יוצאת, ואומר שזה יורה, שהקב"ה הוציאה מכל אנשי העיר, שכולם היו רשעים ורבקה יוצאת ונפרדת מכלל בני העיר, שהיתה צדיקת. ותרד העינה, כתוב עם ה' והוא סוד, כי נקרה לה שמה, בארה של מרים, שה"ס הנוקבא דז"א בעת שמאירה בהארת חכמה, ומשום זה כתוב העינה עם ה' הרומזת על הנוקבא שה"ס ה' תתאה של הוי"ה. גם העינה הוא מלשון עינים, שהוא שם החכמה. והמים היו עולים לקראת רבקה.