זהר

רכד) א״ל, מאי חדושא הוה השתא, כד אתית לגבי. אמר, רב מתיבתא פתח ואמר, ויוסף ישית ידו על עיניך. חדוה הוא. אמאי סתימו דעיינין למיתא. בגין דעיינין, גוונין דהאי עלמא אינון, וחיזו ודיוקנא דהאי עלמא בהו, איהו אסתים מניה האי עלמא, חיזו דהאי עלמא. אסתימו עינוי, כל חיזו דהאי עלמא, הא אתחשך מניה. וחשכין מניה חיזו דעינוי, לית ליה חיזו בהאי עלמא, מתמן ולהלאה. אר״ש, יאות תקונא דקדמאי, וחכמתא דלהון יתיר ממלאכין קדישין.

פירוש הסולם

רכד) א״ל מאי חדושא וכו׳: אמר לו, איזה חדוש היה עתה כשבאת אלי. אמר, רב מתיבתא פתח ואמר, ויוסף ישית ידו על עיניך. הוא בשורה של שמחה. שואל, למה צריכים סתימת עינים למת. ומשיב, משום שהעינים, הם הגוונים של עולם הזה, והמראה והצורה של עולם הזה נמצא בהם, וע״כ בסתימת עינים הוא סותם ממנו עולם הזה, והמראה של עולם הזה. כי כשנסתמו עיניו כל מראה של עולם הזה נחשך לו, ואם מחשיכים לו מראה עיניו, אין לו עוד מראה בעולם הזה משם והלאה. א״ר שמעון, יפה הם התקונים של הראשונים, וחכמתם היא יתרה ממלאכים הקדושים.