זהר

רכד) וביה עתיד לאתגלייא קב״ה למשה באורייתא, בגלותא בתראה. כגוונא דפורקנא קדמאה, דאתמר ביה וירא מלאך י״י אליו בלבת אש. בקדמיתא בלבת אש דנבואה. ובגלותא בתראה, בלבת אש דאורייתא.

פירוש מעלות הסולם

רכד) וביה עתיד לאתגלייא וכו׳: ובו היינו בל"ב נתיבות החכמה, עתיד הקב״ה להתגלות בתורה למשה, בגלות האחרון, כמו שהיה בגאולה הראשונה, מגלות מצרים, שנאמר בו וירא מלאך ה׳ אליו בלבת אש. בראשונה נתגלה אליו, בלבת אש הנבואה, שה"ס נה״י. ובגלות האחרץ בלבת אש התורה שה״ס חג״ת.
פירוש: מלת בלבת, שבפסוק וירא מלאך ה׳ אליו בלבת אש, הוא מצירוף ב׳ תבות בת לב. בת היא מלכות כנודע, ול״ב הוא ל״ב נתיבות החכמה, שענינם הוא כ״ב אותיות שבבינה, וי״ס של ז״א בעיבור הבינה, או כ״ב אותיות של ז״א במוחין דבינה שהם י״ס, הכל לפי הענין המדובר. ולא יצוייר חכמה זו אלא בצירוף זו״ן בעיבור הבינה שאז חוזרת בינה לחכמה בשביל להאיר הארת חכמה לז״א, ולכן כל הזמן שיש לבינה קומת חכמה, זו״ן נמצאים בראשה בבחינת מ״ן של העמדה וקיום אל המוחין ומשמשים לדעת שלה, ובלי הזו״ן הבינה חוזרת לבחינתה עצמה שהיא חסדים מכוסים, בסוד כי חפץ חסד הוא, ועל שם זה מוגדרת חכמה זו בשם ל״ב נתיבות החכמה בת היא מלכות בסוד שאמרו חז״ל על הכתוב וה' ברך את אברהם בכל, בת היתה לו לאברהם ובכל שמה. (זהר ויחי אות קע״ז) ויש ב׳ בחינות מלכות: א׳ למעלה מחזה דז״א, שה״ס מלכותא דדוד ופני אדם, הכוללת חג״ת ונקראת בלבת אש דאורייתא. ויש בחי׳ מלכות למטה מחזה, שאין לה תקון במקומה לפני גמר התקון ונקראת בלבת אש דנבואה כי למטה מחזה הוא המקום של נצח הוד שמשם יניקת הנביאים ויש אחיזה לדינים שם, שלכן נאמר בלבת אש מתוך הסנה. (עיין זהר בראשית א׳ דף פ"ה בסולם ד״ה ביאור הדברים. ובזהר פרשת ויצא אות רע״ג).