זהר

רכד) ואי תימא, מאן דנפיק לאורחא, דלא אשתכח דכר ונוקבא, שכינתא אתפרשא מניה, תא חזי, האי מאן דנפיק לארחא, יסדר צלותא קמי קב"ה, בגין לאמשכא עליה שכינתא דמריה עד לא יפוק לארחא, בזמנא דאשתכח דכר ונוקבא. כיון דסדר צלותיה ושבחיה, ושכינתא שרייא עליה, יפוק, דהא שכינתא אזדווגת בהדיה, בגין דישתכח דכר ונוקבא, דכר ונוקבא במתא, דכר ונוקבא בחקלא, הה"ד צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו.

פירוש הסולם

רכד) ואי תימא, מאן דנפיק לאורחא דלא אשתכח דכר ונוקבא, שכינתא אתפרשא מניה: ואם תאמר, מי שיצא לדרך, שאינו נמצא אז בזכר ונקבה, השכינה מסתלקת הימנו. ת"ח האי מאן דנפיק לארחא, יסדר צלותא קמי קב"ה בגין לאמשכא עליה שכינתא דמאריה עד לא יפוק לארחא, בזמנא דאשתכח דכר ונוקבא, בוא וראה, כל מי שיוצא לדרך יסדר תפלתו לפני הקב"ה טרם שיוצא לדרך, כדי להמשיך על עצמו שכינת רבונו בעודו בבית, כל עוד שנמצא בזכר ונקבה. כיון דסדר צלותיה ושבחיה, ושכינתא שרייא עליה, יפוק, כיון שסידר תפלתו ותשבחותיו, והשכינה שורה עליו, יצא לדרך, דהא שכינתא אזדווגת בהדיה, בגין דישתכח דכר ונוקבא, דכר ונוקבא במתא דכר ונוקבא בחקלא הה"ד וכו', שהרי השכינה נתחברה עמו, כדי שימצא זכר ונקבה בעיר, דהיינו בביתו, וזכר ונקבה בשדה, ביציאתו לדרך. כי השכינה נתחברה עמו. וז"ש ​צדק לפניו יהלך, דהיינו השכינה הנקראת צדק, ואז, וישם לדרך פעמיו.