זהר

רכג) ובגין כך, בגו סדורא דתושבחתא, בעאן ישראל לאתכללא תמן, ולאתדבקא בהדייהו מתתא, דאלמלא יבעי לאסתלקא האי כבוד, הא ישראל לתתא אחידן ביה ותקפין ביה, דלא שבקי ליה לאתרחקא מנייהו. וע"ד צלותא בלחש, כמאן דמליל ברזא עם מלכא, ובעוד דאיהו ברזא עמיה, לא אתרחקא מניה כלל.

פירוש הסולם

רכג) ובגין כך בגו וכו': ומשום זה בתוך סדר השבח, צריכים ישראל להכלל שם ולהתדבק עמהם, עם ז"א והמלכות, מלמטה, שאם ירצה להסתלק מהם כבוד הזה, שהיא המלכות, הרי ישראל למטה אחוזים בה, ומחזיקים בה, שאינם עוזבים אותה להסתלק מהם. ועל כן התפלה בלחש, כמי שמדבר בסוד עם המלך, כי בעוד שהיא עמו בסוד אינה מתרחקת ממנו כלל. כי אז היא כלולה לגמרי בז"א, ואע"פ שגם ז"א עולה לא"ס, אינו מתרחק ממנו, כי תיכף חוזר למקומו, כמ"ש לפנינו.