זהר

רכג) מתניתין. בני עלמא מאריהון דסכלתנו, פקיחין עיינין, מאריהון דמהימנותא, די הוה גניזא בכו. מאן מנכון דסליק ונחית. מאן די רוח אלהין קדישין ביה. ליקום ולינדע, בשעתא דסליק ברעותא דרישא חוורא, למברי אדם, בטש בגו בוצינא חדא, ובטש בוצינא בפשיטו דנהיר, וההוא פשיטו דבוצינא אפיק נשמתין.

פירוש הסולם

רכג) מתניתין, בני עלמא וכו': משנה, בני העולם בעלי התבונה, פקיחי העינים, דהיינו בעלי החכמה, בעלי האמונה, שהיא השכינה. שהיתה גנוזה בכם. מי מכם שעלה וירד דהיינו שקבל אורות המאירים ממטה למעלה המכונים עליה, ואורות המאירים ממעלה למטה המכונים ירידה. מי שרוח אלקים קדושים בו, יקום וידע שבשעה שעלה ברצונו של ראש הלבן, שהוא כתר, לברוא את האדם, השפיע בתוך מאור אחד, שהיא בינה, והמאור השפיע בהתפשטות המאור, שהוא ז"א, המכריע ומאיר את ב' קוין ימין ושמאל דבינה. והתפשטות ההוא של המאור, הוציא נשמות בני אדם.