זהר

רכג) פקודא שביעאה. למגזר לתמניא יומין, ולאעברא זוהמא דערלתא בגין דההיא חיה, איהי דרגא תמינאה לכל דרגין, וההיא נפש דפרחא מינה, אצטריכא לאתחזאה קמה לתמניא יומין, כמה דאיהי דרגא תמינאה.

פירוש הסולם

רכג) פקודא שביעאה וכו': המצוה השביעית היא, להמול לשמונה ימים, ולהעביר זוהמת הערלה, משום שאותה החיה, שהיא מלכות, היא המדרגה השמינית לכל המדרגות, דהיינו כשמתחילים מבינה, ואותה הנפש העפה ממנה צריכה להראות לפניה לשמונה ימים, כמו שהיא המדרגה השמינית.
פירוש. שאין הנוקבא דז"א נקראת חיה זולת על ידי עליתה והלבשתה את הבינא, שהיא דרגא תמינאה של ע"ס מתתא לעילא, ונקראת גם המלכות שהיא נוקבא דז"א בשם שמיני, כי עלתה שמונה מדרגות, שממנה עד הבינה, ורק אז נקראת גם היא חיה כמו הבינה.
והנה נפש האדם שנולדה מן הנוקבא דז"א שנק' חיה, ונקראת שמינית, צריכה להראות לפני הנוקבא עם התקונים של מילה ופריעה, ביום השמיני ללידה שלה, ואז נראה וניכר בודאי, שהיא נפש מאותה חיה קדושה, ולא מצד אחר. כי אז, בכח המילה והפריעה נדחה ס"א לגמרי מההיא נפש אדם, והיא יכולה לקבל שלימות אורותיה של החיה ההיא. ודא איהו ישרצו המים. ובזה מקבלת המיין דוכרין עלאין מזו"ן ומשתלמת במים האלו.