זהר

רכג) חוטמא. תאנא בצניעותא דספרא, חוטמא דזעיר אנפין. בחוטמא אשתמודע פרצופא. בהאי חוטמא אתפרשא מלה דכתיב, עלה עשן באפו וגו'. עלה עשן באפו, בהאי תננא, אתכללו אשא, וגחלי דנורא. דלית תננא בלא אשא, ולא אשא בלא תננא. וכלהו אסתליקו ונפקי מחוטמוי.

פירוש הסולם

רכג) חוטמא, תאנא בצניעותא וכו׳: החוטם דז״א. למדנו בספרא דצניעותא, החוטם דז״א. בחוטם ניכר הפרצוף. בחוטם הזה נתבאר דבר הכתוב, עלה עשן באפו ואש מפיו תאכל גחלים בערו ממנו. עלה עשן באפו, הנה בעשן הזה נכללו אש, וגחלי אש. כי אין עשן בלא אש ואין אש בלא עשן, וכולם עולים ויוצאים מן החוטם.
פירוש. ב׳ עינים וחוטמא, ה״ס ג׳ קוין של הארת החכמה המכונים עינים, והחוטם הוא הקו האמצעי המיחד ימין ושמאל דעינים זו בזו ועושה שלום ביניהם שהימין יאיר ממעלה למטה והשמאל ממטה למעלה (כנ״ל ב״א דף ס׳ ד״ה מחלוקת) ומשום שנתמעט השמאל ממטה למעלה, ירדה החכמה מג״ר לו"ק, וג' קוין של העינים ירדו מבחינת חב״ד לבחינת חג״ת. באפן שאין הארת החכמה מושפעת מעינים לתחתונים אלא על ידי החוטם, שהוא ת״ת. והקו האמצעי.
ומטעם זה מתקבצים כל הדינים בחוטם, כי אין גילוי חכמה אלא עם דינים דקו שמאל (כנ״ל אות רי״ט) בסוד פקיחת עינים לטוב ולרע דלא אתעביד דא בלא דא, ע״ש. ונמצא מקום כל אלו הדינים הם בחוטם, כי שם מקום גילוי של החכמה. וכללות הדינים הם שלשה בחינות, שה״ס סומקא, ואוכמא, המבוארים בגווני העינים (לעיל אות רי״ד) ועוד יש בחינה שלישית שה״ס פנימיות גוון אוכמא, שה״ס מלכות דמדת הדין (כמ״ש באות רי״ז) וז״ש, בחוטמא אשתמודע פרצופא, שהחוטם הוא קו אמצעי שבו נודעים הפנים. כלומר סוד החכמה המאירה בסו״ה חכמת אדם תאיר פניו, אינה נודעת, אלא ע״י החוטם, להיותו קו האמצעי המיחד ימין ושמאל דחכמה, המכונים עינים. כנ״ל. בהאי חוטמא אתפרשא מלה דכתיב, עלה עשן באפו אש וגו׳ גחלים וגו׳, שכל ג׳ מיני דינים אלו המובאים בכתוב הזה, שהם עשן, אש, וגחלים, מתפרשים מן החוטם, להיותו קו אמצעי כנ״ל. כי העשן הנאמר באפו, כולל בתוכו אש וגחלים, דלית תננא בלא אשא ולא אשא בלא תננא, כי האש מוכרחת להאחז באיזה דבר, כי בלי אחיזה באיזה דבר אי אפשר לה להגלות. וכשנאחזת ושורפת באיזה דבר, אז עולה עשן, נמצאים כאן ג׳ דברים, הדבר שהאש נאחזת בו, שה״ס גחלים, ואש הנדלק בגחלים. והעשן העולה מהם. הרי שאין אש בלי עשן הכולל את הגחלים המעלים העשן, ואין עשן בלי אש הנאחזת בגחלים (כנ״ל בראשית א׳ שי״ב) ונמצא שהעשן כולל את כולם. כי אין עשן אלא ע״י אש הנאחזת בגחלים. וכשהכתוב אומר, עלה עשן באפו, הרי הוא כולל כל ג׳ מיני דינים אלו, אשר סומקא ה״ס אש, ואוכמא ה״ס עשן, שהאש כלול בו. ופנימיות האוכמא, שה״ס המלכות דמדת הדין ה״ס גחלים, שבו נאחזת האש דסומקא ונעשה עשן, שה״ס אוכמא. וז״ש וכלהו, אש ועשן וגחלים, אסתליקו ונפקי מחוטמוי, כי בעת גילוי החכמה מן החוטם מתעוררים כל הדינים האלו, עד שהשמאל מתיחד עם הקו הימיני, והחכמה מתלבשת בחסדים ואז מתבטלים הדינים.