זהר

רכג) ועוד, בלבי דא ל״ב אלקים דעובדא דבראשית, ועשר אמירן, דאינון י' מן לבי. ולב, האי איהו לב, דביה נהיר, ההוא דאתמר ביה, ותרא אתו כי טוב הוא.

פירוש מעלות הסולם

רכג) ועוד בלבי דא וכו׳: ועוד יש להוסיף בלבי זה ל״ב שמות אלקים הנאמרים במעשה בראשית. שהם ל״ב נתיבות החכמה, המאירות בישסו״ת, שהם בינה, הנקראת אלקים. ולכן הם ל״ב שמות אלקים. ועשרה מאמרות שהם י' מן לב״י שה״ס עשר ספירות דאו״א עלאין. שביחד הם מ״ב, חשבון לב״י. ולב, זהו לב, שבו מאיר, אותו שנאמר בו ותרא אתו כי טוב הוא, דהיינו נשמת משה.
פירוש: ז״א ה״ס כ״ב אותיות התורה, וכשמקבל המוחין מישסו"ת שבהם מתגלה הארת חכמה, הוא נעשה בסוד ל״ב נתיבות החכמה, שהם כ״ב אותיות של ז״א עצמו, וע״ס שמקבל מישסו״ת, וזה אמרו בלב״י דא ל״ב נתיבות אלקים דעובדא דבראשית שלהיות בו המוחין דבינה הנקראת אלקים, עם גילוי הארת החכמה, לכן הם מתחלקים לל״ב אלקים. וכשמקבל ג״ר מאו"א עלאין, אז נתוסף בו עוד ע״ס מאו״א, שה״ס עשר אמירן כי י״ס דאו״א נקראות עשרה מאמרות שבהם נברא העולם, דאינון י׳ מן לב״י שביחד ה״ס שם מ״ב, כ״ב של עצמו, וי״ס מישסו״ת, וי״ס מאו״א עלאין. ונודע שמשה היה בחי׳ ת״ת דז״א, בסוד משה מלגאו ויעקב מלבר, ששניהם משה ויעקב הם בחינת ת״ת ז״א אלא שפנימיות הת״ת ה״ס משה, וחיצוניות הת״ת ה״ס יעקב, וזה אומרו, ולב שהוא ת״ת דז״א, האי איהו לב, דביה נהיר, ההוא דאתמר ביה ותרא אתו כי טוב הוא, שהוא משה. ואין להקשות ממ"ש במקומות אחרים כי משה ואהרן הם בבחינת נצח הוד וכדומה, כי יש הרבה בחינות משה. (עיין עץ חיים שער הכללים דף ט״ז ד״ה והנה ה׳ בחי׳ יש למשה).