זהר

רכב) כד ב״נ אתער קלא, מיד אתער ההוא קלא, ולית ליה רשו לארכא יתיר. אלא כעין ההוא קלא, דאתער ב״נ, ולא יתיר. ואי אריך ב״נ קליה, איהו לא אריך כל כך בהדיה, אלא לסופא דקלא, בגין דלא יכיל לארכא מאי טעמא. בגין דכד נפקא בקדמיתא, אתאריך מסייפי עלמא עד סייפי עלמא, והשתא דעאל תמן, לא יכיל לארכא קלא, דהא לית ליה אתר לאתפשטא תמן כדבקדמיתא.

פירוש הסולם

רכב) כד ב״נ אתער וכו׳: כשאדם מעורר קול, מיד מתעורר קול ההוא, של החיה או של יציאת נשמה, ואין לו רשות להאריך יותר, אלא בשוה כעין אותו הקול שעורר האדם, ולא יותר. ואם האדם מאריך קולו, הוא אינו מאריך כל כך עמו, אלא נתעורר לסוף הקול של האדם, משום שאינו יכול להאריך. מהו הטעם. הוא, כי כשיצא מתחילה נתארך מסוף העולם עד סוף העולם, ועתה שנכנס שם, אינו יכול להאריך הקול, כי אין לו מקום להתפשט שם כבתחילה.