פירוש הסולם
רכא)
ומשה בגין דבעא לאעלא גיורין תחות גדפוי דשכינתא וחשיב דהוו מאלין דאתבריאו בה': ומשה, משום שרצה להכניס גרים תחת כנפי השכינה, וחשב, שגם הם נמשכים ממלכות הממותקת במדת הרחמים, שהיא ה' זעירא הנ"ל.
והב בהון את ה' דאברהם, והמשיך להם המוחין דה' זעירא דאברהם הנ"ל.
גרמו ליה ירידה, כד"א לך רד וגו' גרמו לו הגרים, ירידה, כמ"ש
לך רד כי שחת עמך וגו'. דהיינו שגרמו לישראל לחטוא בעגל, שמשום זה אמר לו הקב"ה למשה לך רד וגו',
בגין דלא קבילו לאת ה' בדחילו די' וברחימו דה' נחית איהו מדרגיה דאיהו ו', משום שלא קבלו את המוחין ד
ה' זעירא הנ"ל, בהיראה די' של השם הויה, ובהאהבה ד
ה' של השם, ירד משה ממדרגתו, שהוא
ו' דשם הויה. פירוש, כי משה ה"ס בעלה דמטרנותא, דהיינו
ו' דהויה. שהעלה את ה' דהויה שה"ס
ה' זעירא, אל מקום בינה. דהיינו
ה' ראשונה דהויה, וה
ו' עלתה למקום חכמה, שהיא י' דהויה. ואז המשיך מוחין די' שה"ס יראה ומוחין ד
ה' שה"ס אהבה, (
כנ"ל בהקדמת הזהר דף רמ"ב אות ב') אל ה' תתאה דהויה, העומדת ומלבשת את
ה' ראשונה דהויה. אמנם הגרים, להיותם ממקורם ממלכות דמדת הדין הבלתי ממותקת בבינה, לא יכלו לקבל המוחין ד
ה' תתאה בהיותה למעלה במקום
י"ה דהויה, שה"ס
דחילו ורחימו, והמשיכו אותה למטה, ונתגלה מדת הדין שבה וכל האורות נסתלקו ממנה. כי אין המלכות ראויה לקבלת אורות אלא אם כן שמלבשת למקום בינה, לה"ר דהויה,
(כנ"ל דף ז' ד"ה וכבר). וסוד הכתוב לך רד, נאמר למשה שהוא
ו' מפי ה' ראשונה, שהיא בינה. כי בעת החטא, שרצו להמשיך האורות למטה, נפרדו תכף האותיות י"ה דהויה, כדי להפסיק השפע מה"ת, ואז הורידה הבינה שהיא ה"ר, את ג' אתוון אל"ה שלה למטה, ונשארה בו"ק בלי ראש, וזה גרם בהכרח, שגם משה, שה"ס
ו' דהויה, דהיינו תפארת, שגם הוא יתמעט לו"ק בלי ראש, דהיינו שיוריד גם הוא את אתוון אל"ה שלו למטה. כי אחר שנתמעט העליון, מוכרחים להתמעט עמו כל התחתונים ממנו וזסו"ה לך רד, והבן.
