זהר

רכא) א"ר שמעון, חמש, דכתיב יתיר ת ויחננו ויאמר, ויחננו חד, ויאמר תרין. א"ל לאו הכי, אלא ויחננו, דא קב"ה בלחודוי, דהא לית רשו לאחרא אלא ליה. א"ל שפיר קא אמרת.

פירוש הסולם

רכא) א"ר שמעון וכו': א"ר שמעון, חמשה מלאכים הם, כי כתוב עוד, ויחננו ויאמר: ויחננו, אחד. ויאמר, שנים. הרי חמשה. אמר לו, אינו כן, אלא ויחננו, זה הקב"ה לבדו, ולא מלאך, כי אין רשות לאחר לחונן אותו, אלא הוא בעצמו. אמר לו, יפה אמרת.
פירוש. יחד עם הנשמות נולדים ויוצאים כמה מלאכים הנקראים עופין, שהמלאכים ההם מסייעים הנשמות להכרעת כף הזכות, או להיפך שהם מקטרגים עליהן ודוחים אותן לכף חובה. כמ"ש והולך. וז"ש דפרחן וטאסן כל עלמא שהם פורחים ומשוטטים בכל העולם, ורואים השגחתו יתברך על בני העולם כולו, איך הם מושגחים ממנו ית', ומודיעים לה לנשמה, ואם הנשמה זוכה היא מכריעה את עצמה ואת כל העולם כולו לכף זכות, ואם אינה זוכה, מכריעה את עצמה ואת כל העולם כולו לכף חובה. וז"ש כמה נפקן בכל נשמתא ונשמתא.
והנה רבי פינחס אינו חולק על ר"ש, שאומר שרק תרין עופין, נולדים עם הנשמה. אלא אומר כי כל זמן שאין לו אלא אלו תרין עופין, אי אפשר לו להכריע את עצמו לכף זכות לגמרי, אלא הוא מטולטל מדין לרחמי ומרחמי לדין. אלא ע"י מעשים טובים נולד לו מלאך שלישי, ואז זוכה להכריע לכף זכות. וז"ש תלתא אינון וכו' כד זכי שלא יוכל לזכות זולת ע"י שלשה מלאכים.