זהר

רכא) ואי תב בתיובתא, בזמנא דאיהו בחיליה, ההוא רשומא אזעירת דיוקנאה, ושערין לא תליין ביה כלל. ואי תב בתיובתא בסוף יומוי, כד מרעין רדפין אבתריה, כדין ההוא רשימא קמיט, ושערין תליין ביה, וההוא מרעא לא אעדי מניה, מגו דתלייא בקדליה דנחש.

פירוש הסולם

רכא) ואי תב בתיובתא בזמנא וכו׳: ואם חזר בתשובה בזמן שהוא בכחו, דהיינו בנעוריו, אותו הרושם ממעט צורתו, ושערות אינן תלויות בו כלל. ואם חזר בתשובה בסוף ימיו, כשהמחלות כבר רודפות אחריו, אז אותו הרושם מתקמט, ושערות תלויות בו, והמחלה ההיא של עצירת השתן, אינה סרה ממנו, משום שהעון תלוי על ערפו של הנחש.