זהר

רכא) ורב מתיבתא הכי אמר, דקדוקא דא לא ידע שלמה מלכא, דהא ההוא קלא, איהי כלילא רוחא ונפשא, והבל גרמי מעצבונא דבשרא, ומשטטא באוירא, וכל חד מתפרש דא מן דא. וכד מטא לההוא אתר דעאל ביה, יתבא כמיתא. וכל אינון חרשין וקוסמין ידעין אתרין אלין בחרשייהו, וגחנין לארעא, ושמעין קלא דא. דמתחברון אינון רוחא ונפשא, והבל דגרמי, ואודעין מלה ודא איהו אוב מארץ. ועל דא רדיף שלמה, למנדע מה דאתעביד מההוא קלא, ולא ידע. זכאה חולקך רבי, דאתבריר לך מלה דקשוט.

פירוש הסולם

רכא) ורב מתיבתא הכי וכו׳: ורב מתיבתא אמר כך. דקדוק זה לא ידע שלמה המלך, אשר קול ההוא הוא כלול מן רוח, נפש, והבל העצמות מעצבון של הבשר. והקול משוטט באויר, וכל אחד מאלו הג', נפרדו זה מזה. וכשהקול מגיע למקום ההוא שנכנס בו, הוא יושב כמת. וכל אלו המכשפים והקוסמים יודעים מקומות אלו בכשפיהם, וכופפים עצמם לארץ ושומעים קול זה, שרוח נפש והבל העצמות מתחברים בו. והם מודיעים הדבר ששאלו. וזה הוא אוב מארץ. וע״כ רדף שלמה לדעת מה שנעשה מקול הזה, ולא ידע. אשרי חלקך רבי, שנתברר לך דבר אמת. מעצבונא דבשרא, פירושו, שההבל, הוא עיצוב של הגוף, מלשון ידיך עצבוני ויעשוני (איוב י׳ ח׳) שהוא אינו מסתלק מן הגוף כמו הנפש.