זהר

רכא) אשכחנא בספרא דאדם קדמאה דכל רוחין קדישין דלעילא, עבדין שליחותא, וכלהו אתיין מאתר חד. דנשמתהון דצדיקייא מתרי דרגין דכלילן בחד, ובגין כך סלקין יתיר, ודרגיהון יתיר, והכי הוא. וכל אינון דהוו טמירין תמן, נחתו וסליקו בחייהון, כגון חנוך דלא אשתכח ביה מיתה. והא אוקימנא מלה דא, בחנוך ואליהו.

פירוש הסולם

רכא) אשכחנא בספרא דאדם וכו׳: מצאתי בספרו של אדם הראשון, שכל הרוחות הקדושים שלמעלה, דהיינו המלאכים, עושים שליחות של הקב״ה, וכולם באים ממקום אחד. ונשמות הצדיקים באות משתי מדרגות הכלולות באחד, ועל כן עולות יותר ממלאכים ומדרגותיהן יותר ממלאכים. וכך הוא. וכל אלו שהיו חבוים שמה, ירדו ועלו בחייהם, כמו חנוך שלא נמצא בו מיתה. וכבר העמדנו דבר זה בחנוך ואליהו.
פירוש. כבר ידעת שב׳ נקודות כלולות במלכות שהן מנעולא ומפתחא, וכל האורות נמשכים רק בסוד המפתחא. ונקודת המנעולא גנוזה בה. וע״כ נקראת עץ הדעת טוב ורע, כי האנשים, שהם נמשכים ממלכות, אם זכה, ואינו חוטא, הא טוב. שנקודת המנעולא אינה מתגלית, וזוכה לכל האורות. ואם לא זכה, הא רע, שמתגלית עליו נקודת המנעולא, ואז מסתלקים תיכף כל האורות. ומטעם זה, בא המיתה על כל אדם, כי השטן שהוא מלאך המות מעורר על האדם את נקודת המנעולא, ואור החיים מסתלק בסבתה. כמ״ש כל זה לעיל (ויצא דף י״ג ד״ה סתרא עש״ה).
אמנם המלאכים נמשכים רק מבחינת נקודה דמפתחא לבד, ואין בהם שום חלק ממנעולא. וע״כ המלאכים אינם מתים. וז״ש, דכל רוחין קדישין דלעילא, דהיינו כל המלאכים, אתיין מאתר חד. דהיינו מנקודה אחת בלבד, שהיא המפתחא. דנשמתהון דצדיקייא מתרי דרגין דכלילן בחד, דהיינו מב׳ נקודות מנעולא ומפתחא שכלולים באחד, במפתחא, ונקודת המנעולא נגוזה בה ואינה ניכרת. כנ״ל.
ויש מעלה במלאכים שאין בבני אדם, שהרי מלאכים אינם מתים, משא״כ בני אדם כיון שכלולים ג״כ מנקודה דמנעולא, הם מתים בשביל זה. ויש מעלה בבני אדם שאין במלאכים, כי המלאכים, עליהם לא מוטל התקון, כי המפתחא אינו צריך שום תקון, להיותו מבחינת בינה, וכל עיקרו לא בא אלא לתקן המנעולא. וע״כ הם עומדים תמיד במדרגת אחת כמו שנבראו, ואין עליות ומדרגות נוהגות בהם. משא״כ בני אדם, הכלולים ממנעולא עליהם מוטל כל התקון, וע״כ כשזוכים עולים בעליות ומשיגים מדרגות. וז״ש, ובג״כ סלקין יתיר, כי בני אדם עולים בעליות ודרגיהון יתיר, שהולכים ממדרגה למדרגה שאין זה במלאכים.
ויש נשמות גדולות אשר בחינת המנעולא גנוזה בהן ביותר עד שאינה ראויה להגלות לעולם, והם אינם מתים. וז״ש וכל אינון דהוו טמירין תמן, כלומר שבחינת המנעולא שבהם גנוזה וחבויה בשורשם, נחתו וסליקו בחייהון, כגון חנוך, דלא אשתכח ביה מיתה. כמבואר.