זהר

רכא) בג״כ קיימא מצות ל״ת עליה, ודיינת ליה בכרת, דלא ייעול נפשיה למקדשא. וכן בפסח בעיא כ״י לאתחברא בבעלה, ואי לא עביד בר נש, ולא קריב פסח ליי׳, קיימא עליה ודיינת ליה. ולא אפיקת יתיה מתחות ידא דפרעה, ואשתציאת נפשיה מאתרא קדישא, ואשתארת באתרא מסאבא במצרים. דהא ישראל אי לא עבידו הני תרין פקודין, לא נפקו מתמן.

פירוש מעלות הסולם

רכא) בג״כ קיימא מצות וכו': משום זה עומדת מצות לא תעשה עליו היינו המלכות ודנה אותו בכרת, שנפשו לא תכנס אל המקדש. וכן בפסח צריכים לחבר את כנסת ישראל לבעלה ואם אדם לא עשה ולא קרב פסח לה׳ המלכות עומדת עליו ודנה אותו. ולא תוציא אותו מתחת ידי פרעה, ונפשו כלתה ממקום הקדוש, ונשארת במקום הטמא במצרים. כי ישראל אם לא היו עושים אלו ב׳ מצות פסח ומילה, לא היו יוצאים משם.