זהר

רכא) אמר רבי אלעזר, אי הכי, במאי נוקים ליה לעילא, יצר הרע דאחיד בה בנוקבא. אמר ליה, הא אתערא, אלין לעילא ואלין לתתא, יצר טוב ויצר רע, יצר טוב מימינא, ויצר רע משמאלא, ושמאלא לעילא, אחיד בנוקבא, לקשרא לה כחדא בגופא כד"א שמאלו תחת לראשי וגו', ועל דא, מלין אתפרשן לעילא ותתא, עד הכא, מכאן ולהלאה מלין בזוטרא דזיפתא לזעיריה דטינקין לפרשא מלה. והא אתערו ביה חברייא.

פירוש הסולם

רכא) אר"א, אי הכי במאי נוקים ליה לעילא יצה"ר דאחיד בה בנוקבא, אר"א אם כן, שהכתובים מדברים בזו"ן העליונים, במה נבאר למעלה, אשר היצה"ר נתאחז בהנוקבא, כי ענין יצה"ר ודאי אינו נוהג ח"ו בהנוקבא של מעלה א"ל הא אתערא, אלין לעילא ואלין לתתא, א"ל הרי הערתי, שאלו למעלה ואלו למטה, כלומר, שהדברים שלמעלה מכוונים להדברים שלמטה, שהם ענפיהם, כי אין לך דבר למטה שאין לו שורש למעלה, שמשם נמשך ומתגדל, יצר טוב ויצר רע, יצר טוב מימינא ויצר הרע משמאלא, ושמאלא לעילא אחיד ביה בגופא לאתקשרא ביה כחדא, כד"א וכו', (כצ"ל עי' בחלופי גרסאות). יצר טוב ויצה"ר, נמשכים ג"כ משרשיהם מלעלה, שיצה"ט נמשך מימין של מעלה, ויצה"ר נמשך משמאל של מעלה. והשמאל של מעלה נאחז בו בהגוף, שהיא הנוקבא, להתקשר עמו כאחד, כמ"ש שמאלו תחת לראשי וגו' ולפיכך כל המדובר כאן בביאור הכתובים בענין יצה"ר, הכונה הוא לבחינת קו שמאל של מעלה שממנו נמשך היצה"ר. ועל דא מלין אתפרשן לעילא ותתא עד הכא, ולפיכך מבוארים עד כאן הכתובים הן למעלה בזו"ן, והן למטה באדם וחוה. מכאן ולהלאה מלין בזוטרא דזיפתא לזעיריה דטינקין לפרשא מלה. מכאן ואילך מכוסים הדברים במעט זפת, כלומר שלא קשה לפענח אותם איך הם נוהגים למעלה, ואפילו קטן שבתנוקות יוכל לבאר הדבר.