זהר

רי) ודא חובא דההוא נחש קדמאה, חבר לתתא ואתפרש לעילא, ובג"כ גרם מה דגרם לעלמא. בגין דאצטריך לאפרשא לתתא ולחברא לעילא, ונהורא אוכמא אצטריך לאתאחדא לעילא בחבורא חדא, ולאתאחדא לבתר באכלוסהא ביחודהא, ולאפרשא לה מסטרא בישא.

פירוש הסולם

רי) ודא חובא דההוא וכו'. וזהו חטא הנחש הקדמוני, שמחבר למטה ונפרד למעלה, ומשום, זה גרם מה שגרם אל העולם. כי צריכים להפריד למטה ולחבר למעלה, ואור השחור, שהוא המלכות, צריך ליחדו למעלה, בז"א, בחבור אחד, שתתאחד אחר כך בצבאיה ביחודה, ולהפרידה מצד הרע.
פירוש. כי היחוד של המשכת ג"ר לזו"ן, הוא רק על ידי שמעלים אותן למקום או"א שלמעלה מחזה דא"א, שהז"א נכלל באבא והנקבא באמא, ואז מתיחדים שניהם, והז"א משפיע ג"ר מאבא אל הנוקבא המלבשת לאמא. אבל למטה מחזה דא"א, ששם עמידתם של הזו"ן בקביעות, אסור לעשות היחוד דהמשכת ג"ר לנוקבא. והטעם הוא ענין ארוך, ואומר, שזה הוא החטא של עצה"ד, אשר הנחש הקדמוני הביא על ידו מיתה לעולם. כי הסית את אדם וחוה לעשות יחוד זה לתתא במקום זו"ן, שלמטה מחזה דא"א שעי"ז פגם גם לעילא, שמחמת זה נפסק הזווג גם באו"א עלאין, וז"ש ודא חובא דנחש קדמאה, חבר לתתא ואתפרש לעילא, ובגין כך גרם מה דגרם לעלמא, כי חבר את הזו"ן להשפעת ג"ר בנוקבא לתתא במקומן, שעם זה גרם מה דגרם לבני העולם, דהיינו שהביא עליהם מיתה, והוא משום דאתפרש לעילא, שזה גרם להפסק הזווג באו"א, שמשם נמשכים החיים לבני העולם, כי בעת שהס"א מתקרב לינק מהזווג שלמטה מחזה דזו"ן, ששם מקום אחיזתן, נפסק תיכף הזווג העליון דאו"א, כי הם מתפרשים תיכף מלהשפיע זה בזה כדי שלא ירד השפע לס"א. וכל זה היה דאצטריך לאפרשא לתתא ולחברא לעילא, כי צריכין להשמר לאפרשא לזו"ן לתתא במקומם, שלא יזדווגו שם למטה בהמשכת ג"ר, ולחברא אותם רק לעילא, דהיינו במקום או"א עצמם.
וז"ש, ונהורא אוכמא אצטריך לאתאחדא לעילא בחבורא חדא: כי נהורא אוכמא, שהיא הנוקבא דז"א, צריכין להעלותה עם הז"א לעילא לנהורא חוורא, דהיינו לאו"א, ולחבר הזו"ן שם בחבורא חדא, וז"א משפיע שפע ג"ר מאבא אל הנוקבא. ואחר זה חוזרת הנוקבא עם השפע שקבלה אל מקומה למטה, ששם נמצאות נר"ן דנשמות ישראל בבחינת מ"ן, ולאתאחדא לבתר באכלוסהא ביחודהא, והיא מתיחדת עם נשמות בני ישראל, הנקראות אכלוסהא של הנוקבא, ביחוד אחד, ומשפעת להם משפע שקבלה למעלה במקום או"א. ולאפרשא לה מסטרא בישא, כי ע"י זה שנמנעים לחבר את הזו"ן במקומם לתתא, מפרישים לנוקבא מסטרא בישא, שאין הס"א יכול להנות מהשפע. אמנם אם מחברים לזו"ן לתתא, אז יכול הס"א לקבל את השפע, וע"כ מתפרשן או"א לעילא ומפסיקין את הזווג שלהם כנ"ל.