זהר

רי) אמר ר"ש, ודאי כך הוא, ויאות הוא. וברירא דמלה, ורזא וסתרין דקרבן, הכי הוא. כבד נטיל בקדמיתא, הוא ויותרת דיליה, סמאל ובת זוגו. וכל אינון ערקין דכבדא. חיילין ומשריין דלהון. ונטילו דלהון, דאכלין חלבין שמנינו דקרבנא. הה"ד, ואת החלב אשר עליהם. וכדין קריב כלא לגבי לב.

פירוש הסולם

רי) אמר ר"ש ודאי וכו': אר"ש, ודאי כך הוא, ויפה היא, ובירורו של הדבר הוא, והסוד והנסתרות של הקרבן כך הוא. הכבד לוקח תחילה, הוא והיותרת שלו, שהם סמא"ל ונחש בת זוגו. וכל אלו העורקים שבכבד, הם צבאות ומחנות שלהם. והקבלה שלהם, הוא, שהם אוכלים החלבים והשומן של הקרבן, ז"ש, ואת החלב אשר עליהם. ואז נקרב הכל אל הלב.
פירוש. הוא כעין שמביא הזהר לעיל (בפרשת נח אות ק"ל) שאומר שם, שהסטרא אחרא, כל רעותיה לאו איהו אלא בבשרא, שה"ס ג"ר דחכמה המאירים בקו שמאל מטרם שמתיחד עם הימין, כי מאורות התקון אינם יכולים לקבל כלום, מטעם המבואר שם בהסולם, ולפיכך, בקורבנא רעותא סלקא לאתר חד ובשרא סלקא לאתר חד, שהבשר של הקרבן עולה לסטרא אחרא, והרצון של בעל הקרבן והכהן עולה לקדושה. שהפירוש הוא, כי ענין הקרבן הוא ליחד ז"א ומלכות ובתחילת הזווג נמשך הארת ג"ר דחכמה דשמאל כרגע שהארה זו, היא כדי לזון הסטרא אחרא כדי חיותם שלא יתבטלו. והארה זו נבחן לבשר הקרבן, העולה לאכילת הס"א. והרצון של הקרבן עולה ליחוד ז"א ומלכות. ועי' (בלק אות תמ"א) בסוד התמצית שנוטלת הסט"א וכל אומות העולם מהארת הזווג.
ונמצא, שהקרבת הקרבן על המזבח, שענינו הוא לקרב את המלכות אל ז"א. הנה מתחילתו הוא מזין את הס"א, כי בתחילת הכנת הזווג דז"א ומלכות, מתעוררים הג"ר דחכמה דשמאל דפרודא, להאיר ולזון את הס"א, ששורשם הם סמאל ונחש. הנקראים כבד ויותרת הכבד.
וזה אמרו, כבד נטיל בקדמיתא, דהיינו מתחילת הכנת הזווג דז"א ומלכות, הוא ויותרת דיליה סמא"ל ובת זוגו, שהם שורשים של כל הס"א, וכל אינון ערקין דכבדא וכו' שהם הכחות המתפשטים מהם. ואלו הג"ר דשמאל דפרודא שהס"א מקבלת, מכונים חלב, וז"ש, ונטילו דלהון דאכלין חלבין וכו'. באפן, שהקרבן העולה ליחד ז"א ומלכות, המכונים מוח ולב, הוא מזין תחילה הס"א, סמא"ל ונחש, המכונים כבר ויותרת הכבד. ואח"כ עולה ומיחד מוח ולב. שהם ז"א ומלכות. ועי' להלן (אות ת"י בהסולם) שמבואר שם באורך.