זהר

ריט) ביומי דחול, איהי מקבלא ברכאן, משאר נשמתין, דקא מברכין לה מתתא. ביומא דשבת, איהי מקבלא ברכאן מאינון נשמתין עליון, דקא מברכאן לה בארבעין וחמש תיבין, כחושבן מ"ה. כמה דאוקימנא, ברזא מ"ה, וברזא מ"י. דא עלמא עלאה, ודא עלמא תתאה. נשמת כל חי עד האחרונים, מ"ה. ומן ואילו פינו מלא שירה עד ומלפנים, סלקא תושבחתא אחרא חמשין תיבין. ואע"ג דלא קיימא תמן מלה בחשבנא, סלקא חושבנא רזא מ"י. ומתמן ולהלאה סלקא תושבחתא אחרא לחשבון מאה תיבין, תשלומין דכלא, וחד רתיכא על מה דשריא ההוא שלימא עלאה.

פירוש הסולם

ריט) ביומי דחול איהי וכו': בימות החול, היא, המלכות, מקבלת ברכות משאר הנשמות שמברכין אותה מלמטה. ביום השבת היא מקבלת ברכות מנשמות העליונות דאצילות המברכות אותה במ"ה תיבות כחשבון השם מ"ה, כמו שהעמדנו בסוד מ"ה ובסוד מ"י, שזה, מ"י, הוא עולם העליון בינה, וזה, מ"ה, הוא עולם התחתון, מלכות. נשמת כל חי עד המלה האחרונים הן מ"ה תיבות, ומן ואלו פינו מלא שירה עד המלה ומלפנים, עולה שבח אחר שהן חמשים תיבות, ואע"פ שאין עומדת שם מלה בחשבון, כלומר, שאין שם סוף ענין שיורה על חשבון מיוחד, כי המלה ומלפנים היא באמצע הענין, עכ"ז עולה החשבון בסוד מ"י דהיינו חמשים תיבות. ומשם ולהלאה עולה שבח אחר לחשבון מאה תיבות, עד בפי ישרים תתרומם, שהוא תשלום הכל, דהיינו גדלות המלכות שיש לה ע"ס שכל אחת כלולה מעשר, והן מאה. שהוא מרכבה אחת על מה ששורה שלמות העליון, שהוא ז"א.