זהר

ריט) פקודא שתיתאה, לאתעסקא בפריה ורביה. דכל מאן דאתעסק בפריה ורביה, גרים לההוא נהר למהוי נביע תדיר, ולא יפסקון מימוי, וימא אתמליא בכל סטרין, ונשמתין חדתין מתחדשן ונפקין מההוא אילנא, וחילין סגיאין אתרביאו לעילא בהדי אינון נשמתין. הה"ד ישרצו המים שרץ נפש חיה, דא ברית קיימא קדישא, נהר דנגיד ונפיק, ומיא דיליה אתרביאו, ורחשין רחשא ורבויא דנשמתין לההיא חיה.

פירוש הסולם

ריט) פקודא שתיתאה וכו': המצוה הששית היא, לעסוק בפריה ורביה. כי כל מי שעוסק בפריה ורביה, גורם לאותו הנהר, יסוד דז"א, שיהיה נובע תמיד. ומימיו לא יחדלו, והים, שהוא המלכות, מתמלא מכל הצדדים, ונשמות חדשות מתחדשות ויוצאות מאותו האילן, וצבאות רבים מתרבים למעלה עם אותן הנשמות כדי לשומרן. ז"ש, ישרצו המים שרץ נפש חיה. זהו אות ברית קדש, הנהר הנמשך ויוצא, והמים שלו מתרבים ורוחשים רחש, ורבוי נשמות, לחיה ההיא.
פירוש. כי באתערותא דלתתא אתער לעילא וגורם זווג קב"ה ושכינתיה, ואז הנהר, שהיא יסוד דז"א, נביע תדיר במיין דכרין ולא יפסקון מימוי מלהשפיע בנוקבא וימא שהיא הנוקבא דז"א אתמליא בכל סטרין מתמלא בכל הצדדים, דהיינו הן מסטרא של הזווג להחיות העולמות, והן מסטרא דהולדות נשמות ונשמות חדשות מתחדשות ויוצאות מעץ ההוא כלומר, לא נשמות חדשות ממש, אלא נשמות ישנות שכבר היו באדם הראשון ונשרו ממנו מחמת החטא דעצה"ד, הן חוזרות ומתחדשות ע"י האי אילנא, שהוא ז"א, ונקראים משום זה נשמות חדשות. וז"ש ונשמתין חדתין מתחדשן. כי נשמות חדשות ממש אינן באות לעולם רק אחר גמר התיקון של החטא דעצה"ד. וצבאות רבים נאצלים למעלה עם הנשמות האלו. כי עם כל נשמה נפקין כמה מלאכין כמ"ש להלן. וכמן כן בזווגים דלהחיות העולמות יוצאים גם כן מלאכים.
וז"ש, ברית קיימא קדישא נהר וכו', פירוש, כי שרץ נפש חיה רומז על יסוד דז"א הנקרא ברית קיימא והוא נהר דנגיד, שהוא בחינת הנהר הנמשך ויוצא מז"א, המלביש לאו"א הנקרא עדן, להשקות את הגן, שהוא הנוקבא שלו. ומיא דיליה אתרביאו ורחשין רחשא היינו מזווגים דבחינת ו"ק הנקראים רחשין, שהוא תרגומו של ישרצו שרץ. ומבחינת זווגים דג"ר להולדת נשמות, אומר וריביא דנשמתין לההיא חיה והיא הנקראת נפש חיה בכתוב.