זהר

ריט) ועל דא ביומא דר״ה, קול שופר, אתער קול שופר אחרא, זינא בתר זיניה אזלא. ארחיה דנחש לביש איהו, לקטלא ולמחאה, בההוא קלא ממש, לא אתער קלא דהאי נחש, אלא בתר זיניה. ודא איהו, כד ב״נ מחי בחוטרא בארעא, וקרי ליה לזיניה, כדין אתער ההוא קלא דנחש, לאתבא לזיניה. ורזא דא איהו טמירו.

פירוש הסולם

ריט) וע״ד ביומא דר״ה וכו׳: וע״כ ביום ראש השנה, ​קול שופר מעורר קול שופר אחר, שה״ס קול הבינה (כנ״ל ויקרא ק׳ ד״ה פירוש) מין הולך אחד מינו. דרך הנחש הוא לרע, להרוג ולהכות, וע״כ בקולו של אדם ממש אין מתעורר קול הנחש, אלא אחר מינו, וזה הוא כשאדם מכה במקל בארץ, שקול הזה קורא את מינו, אז נתעורר קול ההוא של הנחש לענות אל מינו. וסוד זה הוא נסתר.