זהר

ריט) ואית פקיחותא דעיינין לטב. ואית פקיחותא דעיינין לביש. כמה דכתיב פקח עיניך וראה שוממותינו וגו׳. ודא הכא לטב, ולביש. וכתיב עיניך תראנה ירושלם נוה שאנן אהל בל יצען בל יסע יתדותיו לנצח הא הכא לטב ולביש. דלא אתעביד דא בלא דא.

פירוש הסולם

ריט) ואית פקיחותא דעיינין וכו׳: ויש פקיחת עינים לטוב, ויש פקיחת עינים לרע. כלומר, שבעת פקיחת העינים דז״א, יש אז פקיחה מצד אחד לטוב ופקיחה מצד אחד לרע. כמו שכתוב, פקח עיניך וראה שוממותינו וגו', והרי יש כאן פקיחת עינים לטוב ולרע. וכתוב, עיניך תראנה ירושלם נוה שאנן אהל בל יצען בל יסע יתדותיו לנצח, הרי יש כאן פקיחת עינים לטוב ולרע. כי אינם נעשים זה בלי זה.
פירוש. באותה העת שהחכמה נגלית בשביל הצדיקים, באותה העת ממש, נגלו יחד עמה דינים קשים ומרים על הרשעים שרוצים להמשיכה ממעלה למטה. כמ״ש לעיל (פקודי אות שע״ו. צו אות קי״ד). וז״ש, ואית פקיחותא דעיינין לטב ואית פקיחותא דעיינין לביש. שב׳ פקיחת עינים אלו נעשים בעת אחת, כנ״ל. שכתוב, פקח עיניך וראה שוממותינו והעיר אשר נקרא שמך עליה, ודא הכא לטב ולביש, כי אומר וראה שוממותינו שזו היא פקיחת עינים לרע, דהיינו לראות בשממה, שהיא מחמת מעשים של הרשעים. ואח״כ והעיר אשר נקרא שמך עליה, שזו היא פקיחת עינים לטוב, דהיינו לראות העיר וגו׳. וכן כתוב, עיניך תראנה ירושלים נוה שאנן אהל בל יצען בל יסע יתדותיו לנצח, הא הכא לטב ולביש, כי עיניך תראנה ירושלים, היא פקיחת עינים לטוב. אהל בל יצען וגו' היא פקיחת עינים לרע, והכתוב נותן טעם למה מגלה כאן השגחת הדינים, שהוא כדי האהל שהיא השכינה בל יצען בל יסע יתדותיו לנצח, דהיינו כדי להפיל אימה ופחד על הרשעים שלא יפגמו עוד בהשכינה ח"ו. וז"ש, דלא אתעביד דא בלא דא, שלא נעשה גילוי החכמה לצדיקים בלי גילוי דינים הקשים על הרשעים, מטעם האמור.