זהר

ריז) מיומא דר״ה עד יומא דסוכות, אתהדר כפורתא מצפון למערב, כדין ההיא בת אתכפיא, וקיימא ביה ביצחק, ולאו בחדווא, ואיהי ב״ת א״ש, ואינון לאו באשלמותא. וע״ד לית תמן הלילא כלל, דהא עשו נפקא ומקטריגא. בסוכות, סלקא האי בת, ואשתלימת ביה ביצחק, ומתחברן דא בדא, וכדין הלל גמור, עד דאשתכיך רוגזא, וחברותא אשתכח.

פירוש מעלות הסולם

ריז) מיומא דר"ה עד וכו׳: מיום ראש השנה עד יום הראשון של סוכות מוחזרת הכפרת מצפון למערב, אז מתכסה הבת ההיא, שהיא מלכות, ועומדת ביצחק דהיינו שמקבלת מקו שמאל, ולא בשמחה, והיא ביחוד בת אש. והם אינם בשלמות, וע״כ אין שם הלל כלל, כי עשו שהוא פסולת הזהב, יוצא ומקטרג. בסוכות עולה הבת ההיא, ונשלמת ביצחק בשמחה שהוא קו שמאל, כי הוא מתלבש בחסדים, שזה שלמותו, ומתחברים זה בזה ואז הלל שלם, עד ששכך הכעס, דהיינו הדינים של ראש השנה, ונמצא החבור.