זהר

ריד) כד מטא לכורסייא קדישא, תושבחתא דא דכל ישראל, קיימא תמן, עד זמנא דקאמרי קדושה עלאה דמוסף. וכדין סלוקא דלתתא לעילא, לאתאחדא כלא לעילא לעילא, למהוי כלא חד. דא איהי תושבחתא, דסלקא על כלהו תושבחן.

פירוש הסולם

ריד) כד מטא לכורסייא וכו': כשהשבח מגיע לכסא הקדוש, שהוא המלכות, הנה השבח הזה שאומרים כל ישראל, עומד שם, עד הזמן שאומרים ישראל קדושה עליונה של מוסף, דהיינו כתר יתנו לך וכו'. ואז יש עליה לאלו שלמטה לעלות למעלה, דהיינו שהמלכות שהיא הכסא עולה לאמא, שהיא בינה, וז"א עולה לאבא, שה"ס נקודה עלאה, כדי שהכל יתאחד למעלה למעלה, באו"א, להיות כולם אחד. ואז נמצא שהשבח הזה אל אדון, שכבר עלה עם המלכות לבינה, אומרת אותו הבינה למלך העליון שהוא חכמה, (כנ"ל אות רי"ג) זה היא תשבחה העולה על כל התשבחות.