זהר

ריד) גוונא תניינא, אוכמא. כאבנא חד דנפיק מתהומא, חד זמן לאלף שנים, בימא רבא. וכד נפיק האי אבנא, אתי רגשא ותקפא על ימא. וקליה דימא, וגלגלוהי אזלין, ואשתמעו לנונא רבא, דאקרי לויתן. ונפיק מתהומא. והאי אבנא מתגלגלא בתוקפא דימא, ונפיק לבר. והיא אוכמא, דכל אוכמין סתימין קמיה. וכך היא אוכמותא דעינא, אוכמא, דכליל וסתים כל שאר אוכמין. וסוחרניה דההוא אוכמא, אסחר חד חוטא סומקא, ואקיף לההוא אוכמא.

פירוש הסולם

ריד) גוונא תניינא וכו׳: גוון השני שבעין הוא שחור. בדומה, לאבן אחת היוצאת מן התהום פעם אחת לאלף שנים, בים הגדול. וכשאבן זו יוצאת מן התהום, בא רעש וזעף על הים. וקולו של הים וגליו הולכים ונשמעים לדג גדול הנקרא לויתן, והוא יוצא מן התהום. ואבן זו מתגלגלת בזעף הים, ויוצאת לחוץ, והיא שחורה שכל השחורים סתומין לפניה, דהיינו שאינם ניכרים לשחורים בהשואה אליה. וכך הוא השחור שבעין, שהוא שחור הכולל וסותם כל שחורים. דהיינו שאינם ניכרים לשחורים בהשואה אליה. ומסביב השחור ההוא, מסבב חוט אחד אדום, ומקיף לשחור ההוא. רגשא פירושו רעש, מלשון למה רגשו גוים (תהלים ב׳) תקפא פירושו זעף, מלשון תוקפא בביתא (סוטה ג:).
פירוש. המשל הזה שמביא, הוא מן הכללות אל הפרט. כי שורש תקון קוין בכללות ה״ס חולם שורק חירק. שהחולם שה״ס קו ימין, נעשה מעלית המלכות לבינה, בסוד י׳ שנכנסה באור הבינה ונעשה האור לאויר, כי נבקעה הבינה מכח המלכות שעשתה סיום שלה בבינה דבינה, ובינה ותו״מ נפלו למטה, וכתר וחכמה דכלים, וקומת נפש רוח דאורות, נשארו בבינה. וקומת נפש רוח ה״ס האויר שנעשה בבינה מחמת כניסת הי׳ שה״ס המלכות באור שלה. ומקום כניסת הי׳, דהיינו מקום סיום החדש, נקרא תהום. ובינה עצמה נקראת הים הגדול. ואח״כ בסוד נקודת השורק נעשה קו שמאל בבינה, אשר ע״י הארת ע״ב ס״ג דא״ק חוזרת ויוצאת הי׳ מן האויר, שה״ס התהום, ובינה ותו״מ חוזרים ומתחברים עם כו״ח, ויוצאים הג״ר דחכמה. שה״ס קו שמאל. ואז נעשית מחלוקת בין ב׳ הקוין, בין הימין שה״ס חולם, ובין השמאל שה״ס שורק. פעם גובר הימין, שה״ס ו״ק, שבו עוד נמצא הי׳ באויר, כי אינו רוצה להתחבר עם השמאל, ופעם גובר השמאל, שבו הי׳ יוצאת מן האויר, והג״ר דחכמה חוזרים ומאירים. וע״כ נבחן אור נקודת השורק בשם מטלטלים, כי מטולטלים מרחמים לדין ומדין לרחמים. עד שבא הקו האמצעי ועושה שלום ביניהם בסוד נקודת החירק (כמ״ש לעיל ב״א ט״ו ד"ה ההוא) וכ״ז הוא בכללות.
וז״ש כאבנא חד דנפיק מתהומא, כי אבן ה״ס המלכות שנכנסה בבינה שה״ס ים, ועשתה בה סיום חדש, במקום בינה שבים, שסיום הזה נקרא תהום. כנ״ל. ובעת הארת נקודת השורק יוצאת המלכות בחזרה מן תהום הזה שבאויר הבינה, ונגלו הג״ר דחכמה, שה״ס קו השמאל. חד זמן לאלף שנים, היינו הזמן של נקודת השורק שמגלה החכמה המכונה אלף שנים בסו״ה ואאלפך חכמה. בימא רבא, היינו בבינה הנקראת הים הגדול. וכד נפיק האי אבנא, וכשאבן זו יוצאת מן התהום, והחכמה נגלית בימא רבא, שה״ס יציאת קו השמאל, אתי רגשא ותוקפא על ימא שנעשה תיכף, רעש וזעף בים, מכח הדינים והמחלוקת של ימין ושמאל שבים, וקליה דימא וגלגלוהי אזלין, שזסו״ה יעלו שמים ירדו תהומות, כי פעם שולט השמאל, ואז יעלו שמים, שנגלה החכמה, שהם מכונים גלי הים, מלשון גילוי. ופעם שולט הימין, שבו עוד הי׳ לא יצאה מאויר, אז מתבטל הגילוי של החכמה וגלי הים, שה״ס הג״ר דחכמה שנגלו ע״י השמאל חוזרים ויורדים אל התהום, שז״ס ירדו תהומות ובשעת נפילת גלי הים, בחזרה לתהום, משמיעים קול. וז״ש, וקליה דימא וגלגלוהי, כי פעם נשמע קול הים מנפילת גלי הים, ופעם מתגברים ועולים גלי הים. וכן חוזר חלילה, עד, ואשתמעו לנונא רבא דאקרי לויתן, שה״ס קו האמצעי שבים, העושה שלום בין ימין ושמאל ויוצא מן התהום, כי הימין והשמאל מתיחדים. וחוזר לענין האבן, ואומר, והאי אבנא מתגלנלא בתוקפא דימא, שהמלכות שיצאה מתהום, נעשתה אח״כ כמו חלק מן הים, דהיינו כמו שגם היא היתה חלק מבינה, וע״כ היתה מתגלגלת בזעף הים מדין לרחמים ומרחמים לדין, תחת שליטת השמאל דבינה, בסוד יעלו שמים ירדו תהומות, בשוה עם מי הים. עד שמתוך הדינים שקבלה מגלגולה במי הים, נגלה בה גם כן מדת הדין שבמלכות עצמה. ואז ונפיק לבר, שיצאה לחוץ מן הים שהיא בינה, כי הוכר בה שהיא מלכות ולא בינה. והיא אוכמא, דכל אוכמין סתימין קמיה, כי אז, מחמת הגילוי של תוספת דין שבה מבחינת מלכות דמדת הדין, נלקה גוון סומק שהיה בה משמאל שבים, ונעשה לגוון שחור. בסוד שאמרו חז״ל, שחור אדום הוא אלא שלקה. (נדה י"ט) דהיינו שהאדום שבה, שה״ס דינין דדכורא מקו שמאל, נלקה בדינין דנוקבא שמבחינת מלכות דמדת הדין, ומכפילת הדינים נעשתה לשחורה כל כך עד, דכל אוכמין סתימין קמיה.
וע״כ ביאור סוד האוכמא שבמלכות מבחינת הכללות, דהיינו מבחינת עלית המלכות לבינה הנוהג בכל מדרגה ומדרגה, ועתה מדמה הכללות לפרטות דהיינו לעינים דז״א, ואומר, וכך הוא אוכמתא דעינא אוכמא, דכליל וסתים כל שאר אוכמין. שהשחור שבעיני ז״א גם היא סוד המלכות שהיתה חלק מן האדום שבבינה, והוכרה שם בבחינת המלכות דמדת הדין, ויצאה לחוץ מבינה, שאז הושחרה בגוון שחור הזה מכפילת הדינים שבה, כנ״ל. אמנם אע״פ שיצאה לחוץ מבינה מחמת שהוכרה שהיא מלכות ולא בינה, עכ״ז, עוד בחינת בינה סובבת אותה סביב סביב, ומדת הדין שבה אינה נראה, וז״ש, וסוחרניה דהאי אוכמא אסחר חד חוטא סומקא ואקיף לההוא אוכמא, באפן שעדיין אינה נבחנת למלכות ממש אלא ממותקת באדום דבינה.