זהר

ריב) ויפח באפיו נשמת חיים אתכליל נשמת חיים בההוא עפר כנוקבא דמתעברא מן דכורא דהא מתחברן, ואתמליא האי עפר מכלא, ומאי איהו רוחין ונשמתין, ויהי האדם לנפש חיה, השתא אתתקן וקיים אדם לאתקנא ולמיזן לנפש חיה.

פירוש הסולם

ריב) ​ויפח באפיו נשמת חיים, אתכליל נשמת חיים בההוא עפר כנוקבא דמתעברא מן דכורא: ואחר שהעפר נמתק באדמה, כתוב, ויפח באפיו נשמת חיים, שנכללה נשמת חיים בעפר הזה שנמתק, שהוא הגוף של אדה"ר, כמו נקבה המקבל הריון מן דכר. כלומר אחר שהגוף נכלל באדמה, שהיא בינה, עלה הגוף דאדה"ר להנוקבא דאצילות המלבשת את הבינה, ועלה שם בסוד העיבור, ושם קבל את נשמת חיים בסדר עבור יניקה מוחין, כנודע. דהא מתחברן ואתמליא האי עפר מכלא, שהרי עתה מתחברים הנשמה והגוף. כי אור הבינה נקרא נשמה, וכיון שהגוף נמתק ונעשה לכלי דבינה, נעשה ראוי לקבל אור הבינה ומתחברים אור וכלי. ונתמלא עפר הזה, שהוא הגוף, מכל האורות, ומאי איהו רוחין ונשמתין, ושואל מה הם האורות הללו, ואומר, שהם רוחות ונשמות. ויהי האדם לנפש חיה, השתא אתתקן וקיים אדם לאתקנא ולמיזן לנפש חיה ואז נאמר ויהי האדם לנפש חיה, שפירושו, כי עתה נתקן האדם בגוף ונשמה, והוא עומד לתקן וליזון את הנפש חיה, שהיא הנוקבא שלו.