זהר

ריב) ועל דא כלהו בני עלמא, הוו נשכחים מני רגל, דמנעי רגלייהו לא למיעל תמן, ומאן דעאל, דלו מאנוש נעו, דהוו דלי גופא בכפנא, לא הוו יהבי ליה למיכל ולמשתי, ואשתני דיוקניה משאר בני עלמא דכתיב דלו מאנוש נעו. כתיב הכא נעו. וכתיב התם נעו מעגלותיה. הכי נמי הוו סטאן מעגלין ואורחין, דלא למיעל תמן. ואפילו עופי שמיא הוו מנעי למיעל תמן, דכתיב נתיב לא ידעו עיט וגו'. ובגיני כך, כולי עלמא הוו צווחין על סדום ועל עמורה, ועל כלהו קרתי, דכלהו כגוונא חדא הוו.

פירוש הסולם

ריב) ועל דא כלהו וכו': ועל כן כל בני העולם היו נשכחים מני רגל, כי מנעו את רגליהם מלכנוס שמה. ומי שנכנס שמה, דלו מאנוש נעו, שהיו דולים את כחות הגוף ברעב שלא נתנו לו לאכול ולשתות ונשתנה צורתו משאר בני העולם, שכתוב דלו מאנוש נעו. כתוב כאן נעו וכתוב שם נעו מעגלותיה מה שם פירושו של נעו שנטו מעגלותיה ולא נמצאו, אף כאן דלו מארץ נעו פירושו שהיו נוטים מעגלות ואורחות שלא לכנוס שמה, ואפילו עוף השמים מנעו את עצמם מלכנוס שמה, שכתוב, ​נתיב לא ידעו עיט. ומשום זה כל העולם היו צועקים על סדום ועמורה, ועל כל הערים, כי כולם היו שוים.