זהר

ריב) ת"ח אית רקיעא עלאה סתים, לעילא מנייהו, דאינון שבעה, ודא הוא רקיעא דדבר לון ונהיר לון לכלהו, ודא לא אתיידע, וקיימא בשאלתא, דלא ידיעא, בגין דאיהו סתים ועמיק, וכלא תווהין עליה, ובג"כ אקרי מי, כמה דאוקמוה דכתיב מבטן מי יצא הקרח, ואתמר. והאי הוא רקיעא עלאה, דקיימא על כל אינון שבעה.

פירוש הסולם

ריב) ת"ח אית רקיעא וכו': בוא וראה, יש רקיע עליון סתום, למעלה מאלו שבעה רקיעים, שה"ס בינה דאצילות, וזה הוא הרקיע המנהיג אותם ומאיר אל כולם. והוא לא אתידע, והיינו ג"ר שלו, שה"ס או"א. ועומד בשאלה, שהיא לא ידוע, היינו ז"ת שלו, שה"ס ישסו"ת, משום שהוא סתום ועמוק והכל תמהים בו. ומשום זה נקרא מ"י, היינו הז"ת שלו, כמו שבארוהו, שכתוב ​מבטן מי יצא הקרח. וזה נתבאר (לעיל בראשית א' דף רנ"ו אות שי"ג). וזהו רקיע העליון, העומד על כל שבעה הרקיעים.